האם לפי הדקדוק היינו צריכים לאמר “חנוכה שמחה”?

עי’ באור תורה תמוז תשע”ז סי’ קי שכתב מרן זצ”ל שבאמרך “ועשית עמהם” אפשר להבין עם בני המן שמוזכרים קודם לכן, ולכן הנכון לומר “ועשית עמנו” ע”ש.

בס’ זכרון יהודה (סי’ רכ”ב כתב שכן נהג מהר”ם א”ש. ובס’ רמזי אלול (דף ו’ אות ט”ז) ובס’ אלף כתב (אות שמ”ז) כתבו טעמים לזה.

וגם אצלנו בני ספרד נמצא בדברי חכמינו מקור למנהג זה – בס’ מועד לכל חי (סי’ כ”ד).

כתב בתרומת הדשן (ח”א סי’ קי”א) שטעם משלוח מנות הוא שיהיה לכל אחד די סיפוקו לסעודת פורים. ויש אמנם טעמים אחרים, אבל לפי טעם זה א”א לצאת ידי חובה כאשר הדבר לא ראוי לאכול ביום פורים.

כרגע לא ידוע לי על שיעור מרן שליט”א בענין, אמנם תוכלו לפנות למכון טעמי תורה, יש להם קונטרס שלם על המגילה בענינים אלו.

כתובת המייל שלהם היא:[email protected]

אדרבה עיקר הדין הוא שאשה מוציאה כמבואר בשלחן ערוך (סי’ תרפ”ט ס”ב) ובהערות איש מצליח שם, ואף שיש חולקים, מכל מקום להלכה אין שום פקפוק בזה.

יש אמנם בעיה מצד צניעות, אבל בבעל אין שום בעיה.

מקור הדברים הוא בגמ’ שבת (דף פ”ח ע”א) ושם מבואר שמה שקבלו ביראה בזמן מתן תורה קבלו עכשיו מאהבה, וא”כ אין הכוונה שחזרו בתשובה אלא שמי שכבר קיים את התורה עד עתה קבלה עליו מיראה וכעת מאהבה.

זה לא מרן ראש הישיבה שליט”א אלא עורכי הערות איש מצליח.

לגוף הענין עיין בסוף הספר שביארו היטב שאין כאן שתי דעות, א”כ אין כאן ספק שמא טעויותיה לא מעכבות, אין צד כזה.

במתנות לאביונים יכול ליתן גם שוה כסף כמ”ש בטורי אבן (אבני שהם מגילה דף ז’ ע”א). ועכ”פ מסתבר שדווקא אם יכול להנות משובר זה ביום פורים. וכ”כ הגרש”ז אוירבך זצ”ל בהליכות שלמה (ח”ב פי”ט הכ”ג).

ע’ בבא”ח (וישב סי”ג) דיעשה נר השמש משונה משאר נרות חנוכה. ע”כ

ויש נוהגים לעשות דווקא משעוה (ע’ בשערי הלכה ומנהג ח”ב ע’ ער”ה ובהוספות לשו”ע הרב ע’ תשכ”ז במנהגי בית הרב שנוהגים להדליק בשעוה).

ועכ”פ לא שמענו הידור בשמן זית.