דוקא בג'רבא השתדלו מאד לעלות חזן במשך השנה, עד שמרן רבי כלפון משה הכהן זצ"ל כתב בספרו ברית כהונה (יורה דעה מערכת פ' אות ט"ז) שמפני דרכי שלום ראה לסדר הספיקות הנופלים בין בעלי פקידות ובירורם כפי הדין וכפי המנהג. ע"ש באורך. ועיין עוד בברית כהונה שם (מערכת פ' אות י"א והלאה), ובספר זכרי כהונה חלק א' (מערכת ק' אות ט') ובשו"ת שיירי כהונה החדש (יורה דעה סימן קכ"ו), ובשו"ת מגיד תשובה חלק א' (בקונטרס פקודת אלעזר שבסופו).
וכן מר זקני מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל אשר נפטר ללא בנים (כי אם בנות), ציוה לתלמידו מרן הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל שיעלה חזן למנוחתו במשך כל השנה, ונדפסה צוואתו זאת מכתב יד קדשו בספר אב הרחמים חלק ב' (פרק ל"ז עמוד 324). ואכן הגר"מ קיים צוואתו זו במילואה, ועקב שהיה המנהג פשוט לעלות חזן ביארצייט וכיוצא בזה, הרבה פעמים בא לעלות חזן ויש שיש להם קרוב שנפטר ודוחים אותו לומר שהם קודמים, והוא הולך לחפש מנין במקום אחר (כך שמעתי מבנו מורנו הרב רבי צמח מאזוז נר"ו).
וגם אצל שאר עדות הספרדים משתדלים בזה לעלות חזן בימות השנה (עיין בחזון עובדיה – אבילות חלק ג' עמוד ר"ו). ואילו ברכת כהנים בג'רבא לא נהגו לעשותה כלל בימות החול (עיין בברית כהונה אורח חיים ריש מערכת נ').
ועל כל פנים לא נכנסתי לזה כיון שלא נשאלתי על זה, וכל אחד יעשה החשבון שלו, והיותר טוב שיעלה חזן ובמנין אחר יעשה ברכת כהנים, או שיעלה לדוכן ומצד שני ישתדל להיות חזן במנחה וערבית. ועיין עוד בספר מקור נאמן חלק א' (סימן קס"ב).