כתוב במשנה מסכת אבות (פרק ה משנה ג) - "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים". והרמב"ם שם ביאר את הנסים שעל הים, וכתב בתוך דבריו: והששית - שהמים קפאו ונתקשו כאבנים, ועל זה אמר (תהלים עד, יג) "שברת ראשי תנינים על המים", רצונו לומר, שהמים נתקשו עד כדי שישברו עליהם הראשים. והשביעי - שהוא לא קפא כקרח, רצוני לומר: חתיכה אחת, אלא מפורר ומפורד, כאילו הן אבנים שסודרו קצתן על קצתן, הוא אומרו (שם, יג): "אתה פוררת בעזך ים". עד כאן לשונו.
וקשה מה התועלת בזה שהים היה מפורר ומפורד כאבנים שסודרו וכו'?