בן חוץ לארץ המתארח ביום טוב שני בארץ

בס’ זכרון יהודה (סי’ רכ”ב כתב שכן נהג מהר”ם א”ש. ובס’ רמזי אלול (דף ו’ אות ט”ז) ובס’ אלף כתב (אות שמ”ז) כתבו טעמים לזה.

וגם אצלנו בני ספרד נמצא בדברי חכמינו מקור למנהג זה – בס’ מועד לכל חי (סי’ כ”ד).

* אין חשש אוהל  

* פתיחת הגג מספיקה 

הפיוט אינו נוגד את ההלכה, אלא כוונתו שבסה"כ בד' ימים, אנחנו "סובבי תורתך פעמים ארבעה" וביום החמישי לאחר שהקפנו בכל יום פעם אחת כעת אנחנו סובבים פעם חמישית. ובהושענא רבא מבואר בש"ע (סי' תרס"ד סוף סעיף א') שמקיפין 7 פעמים.

לא נתבאר בדיוק מה המציאות. לכן אנסה לפרט: אם הקורה רחבה פחות מארבעה טפחים (32 ס"מ), הסוכה כשרה בלי הגבלה.

אבל אם רוחב הקורה יותר מארבעה טפחים, אסור לישון ולאכול מתחת הקורה ההיא. ולפעמים היא עלולה לפסול את כל הסוכה כולה (כגון שהיא נמשכת על פני כל רוחב הסוכה מצד לצד).

יש שהיו קושרים בחג עצמו בקשר עניבה (שו"ת שמחת כהן מהד"ב חאו"ח סי' ג'). ויש שנהגו לקשרם מערב החג, או שמכינים את הקשרים מערב החג (עיין בספר למען ידעו דורותיכם פרק א' הערה 44) 

ובסדר אגידת הלולב עם שאר המינים, יש בזה דרך ע"פ הפשט ויש דרך ע"פ האר"י, וכמדומה שבג'רבא יש נוהגים כך ויש נוהגים כך. ומנהגנו כהאר"י ז"ל בזה.

לכאורה נראים דבריו, ודברי מו"ר באופן שאין הקידוש סמוך לסעודה כמו שהדך פעמים רבות (שהקידוש של הבוקר הוא לקדש ולאכול עוגות) ורק לאחר זמן [כחצי שעה וכיוצא] לעשות סעודה שבזה מברכים ליישב בסוכה יחד עם ברכת המוציא.

אכן דעת מרן הגר"ע זצ"ל (בחזו"ע סוכות עמוד קס"ח-קס"ט) שההיתר של הולכי דרכים הוא רק שיוצאים לפרנסתם
אולם רבים חולקים ומתירים גם כשיוצאים לטיול וביארתי הדברים בס"ד בשו"ת מחקרי ארץ ח"ג (סימן ל') עש"ב 

אם הוא ספרדי בודאי שיש להוכיחו על כך, (כמובן בדרכי נועם) וראה בספר קובץ מאמרים "במאמר אל תטוש תורת אמך" דברי מו"ר נר"ו בזה 

נראה שאכן יש להחמיר בזה, ואע"פ שיש לדון להקל מלשון מרן בסימן (תרכ"ט ס"ו) שכתב אא"כ "עשאה" לשכיבה ולא כתב רבותא שחשב עליה לשכיבה נראה דלא נחית מרן התם להכי והעיקר להחמיר) 

מסתבר שיש להחמיר (לפחות מחמת הספק) שתעמוד ברוח מצויה של המקום שמתגורר שם. שהרי לגביו כל השנה זה הרוח מצויה של קבע, ואין זה דומה לרוח מצויה של ים שאין דרך לגור שם כלל וצ"ע.