בהפטרת מטו"מ "חרבו מאוד" (ב,יב) - לפי הרב, החית בקמץ חטוף, והשוא נח (כמדומני שלא נמצא בתנ"ך כיוצ"ב בלשון ציווי). 1) מדוע אם כן הבית רפה, ולמה נשתנה מ"פרקו נזמי הזהב" שהוא בקמץ רחב ושוא נע? 2) האם יש מקום לגרסה של קמץ רחב ושוא נע (אע"פ שדוחה זאת ר"י ן' ג'אנח משני מסורות) שהרי נמצאת בכמה כת"י וכן שמעתי מהרב הררי שכן אומרים רוב ככל הספרדים (אם צריך לתקן מי שקורא כך)?