אכילת האפיקומן היא חיוב מדין הגמרא וכל הפוסקים בלא שום מחלוקת, ולא יתכן שיהיה מנהג שלא לאכלו (גם בספר "אור יהל" – מנהגי יהדות לוב, לא הוזכר מזה דבר).
מה שנכון הוא, שנהגו בכמה קהלות (והוזכר מנהג זה בכמה ספרים) לשמור מעט מן האפיקומן לסגולה (כמו שאמרו בסוכה דף ל"ח ע"א: "שיירי מצוה מעכבים את הפורענות"), אבל ודאי לא על חשבון המצוה העיקרית – אכילת האפיקומן, שאם לא נקיים מצות האכילה – ודאי שגם על השיריים לא יהיה שם של "שיירי מצוה" ולא יועילו כלום.
אם האב יודע ספר, יש להראות לו את הדין בשלחן ערוך (סימן תע"ז). לכל היותר יש להציע לו לעשות שני "אפיקומן", אחד למצוה (כדינה), ואחד לקיים את "המנהג" שהוא זוכר. ונקוה שיקבל בע"ה.