אחדות וקרבה, אין פירושן טשטוש הזהות ומחיקת המסורת. חלוקתנו לעדות ושמירה על המסורת – אינה יוצרת חייץ אישי בינינו ח"ו, כל שהדבר נעשה מצד מניעים הלכתיים. אדרבא, כך נאה ויאה לנו.
על זה יש להמליץ את הכתוב (במדבר כ"ד): "וירא את ישראל שוכן לשבטיו… וישא משלו ויאמר… מה טובו אהליך יעקב" וגו', כלומר בענייני "אהליך יעקב" (= קרי, בתי כנסיות), טוב להיות "שוכן לשבטיו" (= ספרדים לחוד ואשכנזים לחוד).
את בטויי האחדות יש לשמור להזדמנויות אחרות, כגון המסופר על מרן הגר"ע יוסף נר"ו, שכאשר נתמנה למשרת הרב הראשי הספרדי לתל-אביב, בחר לקיים את טקס ההכתרה דוקא בבית כנסת האשכנזי, למען האחדות. כזה ראה וקדש. [וע"ע בספר "ירושלים בין החומות" עמוד 274. ודון מינה ואוקי באתרין].