ישמעלי שעבד בחדר עם חבית יין שלא עברה פיסטור

המחבת בשרית. ומאכל פרווה שנתבשל בה מותר לאוכלו עם חלב. אך אין לבשל בה לכתחילה פרווה על מנת לאוכלו עם חלב. ויש מקילים אף לכתחילה.

אחרי שאמרנו שמא במיעוט בתרא, איך אפשר להמשיך ולומר ואת”ל שלא במיעוט בתרא (אלא בקמא או במפרקת), שהרי באמירת “ואת”ל” צריכים להכנס יותר בחשש איסור ולהתירו אח”כ, וכאן לא נכנסו כלום לאיסור. ואחר שכתבנו את החשש הקרוב ביותר לאיסור (מיעוט בתרא) איזה ספק נוסף יתיר מציאות יותר קרובה לאיסור ממנו? ואולי לא הבנתי את שאלת כת”ר. אולי אם יבאר יותר אחזור לעיין בזה בלי נדר.

אם מדובר בכלי עם שפריצר אין צורך כלל, וכן בכלי שאחרי הניקוי מניחים בו את הספוג אין צריך כיון שהנוזל שבתוכו קר ואין גורם לפלוט טעם ולהבליע לכלי וגם הטעם נעשה פגום מכח נוזל הכלים.

יש להבחין בין בשר חם שאין היד סולדת בו לבין בשר רותח שהיד סולדת בו.

שחתך בשר רותח שהיד סולדת בו בסכין פרווה מעתה הפכה הסכין לבשרית וכדי להחזירה לפרווה צריכה הגעלה. אבל בחתך בשר שאינו רותח שאין היד סולדת בו די לסכין בשטיפה היטב. (עי’ שו”ע יו”ד סי’ צד ס”ז)

יש כאן דין נ”ט בר נ”ט בשעת בישול שנחלקו בו האחרונים, עיין בהוראה ברורה (יו”ד סי’ צ”ה סק”ח) שמעיקר הדין יש להקל, ושכ”פ מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם (ח”ז עמ’ פ’). בפרט שכאן זה עובר לסיר ולא עובר ישר אל האוכל, ובזה אפשר שגם המחמירים יודו להקל. [ומלבד זה באופן שרק אחד רותח בחום של יד סולדת אפשר שאינו בגדר שעת בישול].

יתכן מאוד שיצא מהחלב או מהבשר מחוץ למגש, ובזה ודאי שאין להקל. אבל גם אם נאמר שלא יוצא מהמגש כלל, עדיין אסור לעשות כן לכתחילה, על דרך מה שהחמירו הפוסקים שלא להניח שתי קדרות דבוקות אחת לשניה באחת בשר ובאחת חלב, וכמבואר ברמ”א (יו”ד סי’ צ”ב ס”ח).

אף שיש איסור אמירה לגוי שבות בכל האיסורים, כי כל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, כמבואר בשלחן ערוך (או”ח סי’ ש”ז סכ”א ויו”ד סי’ רצ”ז ב’ ס”ד), מכל מקום בזה שגם הישראל עצמו מותר לו לתת נבילות וטריפות לפיו של הגוי, אין בזה איסור כלל, וכמו שכתבו התוס’ בבבא מציעא (דף צ’ ע”א ד”ה חסום).
אך לקנות בעצמו, אם זה בחנות ששם ידוע שמוכרים נבילות וטריפות יש חשש מראית העין שיחשבו שקונה לעצמו ח”ו.

זה נכון בכלליות שכל דבר שלא רואים בעינים אין צורך לחשוש לו, אלא שלפעמים רואים ולא שמים לב, ובזה צריך לדון בכל מקרה לגופו, לדוגמא התותים שהזכרתם, לא ידוע לי שאמר משהו בענין.

בכל השאלות ששאלתם יש להחמיר. ויש רק קולא מסויימת בשעת הדחק בלבד, וגם היא לא ברורה.

אם הפיצות נאפו ממש יחד, יש לאסור לאכול את הפיצה בתוך שש שעות לאכילת בשר. ולספרדים ראוי להחמיר שלא לאוכלה גם אח”כ, מפני שנאפתה עם חלבי)

אבל אם הפיצה נאפתה לבדה בתנור שהוא חלבי, אפילו אם היה התנור בן יומו, יש מקום להקל בזה. (אמנם יש מקום להחמיר גם כך אא”כ ניקה את התנור במטלית עם סבון ואח”כ הסיקו חצי שעה קודם אפיית הפיצה)