עירוב תבשילין בראש השנה.

בשיעור המרכזי האחרון מו”ר האריך לבאר את טעמו לצפייה לחץ כאן 

אם יבוא מנין אח”כ עדיף לשמור את הי”ג מידות לזמן שיבואו כולם,
אם אין סיכוי שיהיה מניין יקראו בטעמי המקרא (חזו”ע עמוד ל”א)

אינו דומה לסיגריה, שהאיסור בסיגריה משום שאין ראויה לכלים והרי היא כאבן, ולכך כל שראויה לאחרים מותרת. אבל דבר שיש אוסרים משום שהוא אש שהיא דבר שאסור לטלטלו בשבת אף שראוי להשתמש בו כפלאטה, אין טעם להתיר כיון שיש מתירים. אלא אם רוצה לסמוך על המתירים.

אם זה אשכנזים, אינם מתענים ביום שלא אומרים בו תחנון. ואם זה ספרדים, יש להתענות, אך יכולים להתענות ולא להשלים, דהיינו שיתפללו ערבית מבעוד יום, ולא ישלימו התענית עד צאת הכוכבים.

לצערי איני מבין את המילה "לברקש", אם הכוונה ללוש את הסולת כדי שתהפוך לגרגירים – ברור שמותר. ואם הכוונה להעביר אח"כ את הגרגירים דרך נפה גסה – ג"כ מותר (ואין זה בכלל מרקד שאסור ביו"ט כמבואר בס' תקו'. לפי שכל המלאכות מלישה ואילך מותרות כמבואר במשנ"ב שם סק"ה) ואם הכוונה למשהו אחר – פרשו נא לי ואשמח לעזור.

– לגבי הצליל של השברים שהוא פשוט וישר, אין בעיה, ויש שאדרבא מדקדקים לעשותו דוקא כך.

– לגבי ההפסק בין שבר לשבר – כחצי שניה – בזה יש קצת בעיה, כי מבואר בש"ע (סי' תק"צ ס"ד) שצריך להזהר שלא להפסיק בין שבר לשבר יותר מכדי נשימה. וע"ש במשנ"ב (סקי"ח). ולכן יש להתאמן להזדרז קצת יותר, אם כי בדיעבד איני בטוח שיש בשיעור חצי שניה "כדי נשימה".

היה ניפוי סמוך לטחינה והוא הניפוי העיקרי, ואחר זמן רב כשבאים לאפות היו מנפים שוב שמא נפל בו איזה לכלוך או אבק שהרי לא היה כמו היום שהקמח אטום בתוך שקית 

גם לגבי תרועה נאמר לשון "שמיעה" בחתימת הברכה "שומע קול תרועת עמו" וכו' ואין הבדל בזה אלא ליופי הלשון.

כמה שנהגו לקצר בשבר כל מה שאפשר (שלא יגיע לג' טרומיטין) לחוש לדעת רש"י עדיין כל שבר ארוך הוא מתרועה שבתרועה כל יבבה הוא טרומיט אחד בלבד ואילו השברים ארוכים יותר (כמו שפירש רש"י עצמו בראש השנה ל"ג ע"ב) 

לא קוראים חק לישראל בחג ולא שמו"ת, אלא בשבת בבוקר לפני הסעודה, תקרא את הפסוקים של החק לישראל (מקרא אחד בלבד ובלי תרגום ובל נביאים וכתובים) ושל ליל שישי, ואח"ז  תחזור לקרוא שנים מקרא על הסדר.
ויש מקילין לקרוא כבר בליל שבת (ואז אין ענין לפני הסעדוה) אבל יותר טוב כנ"ל.