הטעם שמרן לא פסק כהרמב"ם לענין שיעור המיל.

אין לקפל את הגליון. כיום ניתן לרכוש בתי מזוזה מחברת “ארט” שרחבים יותר.

אין הדבר כדאי, כי יתכן ובפסיעות של סוף קדיש תתקבל הם נחשבים פסיעות של החזרה (עי’ בשו”ת יבי”א ח”ה או”ח סי’ ט)

עושה אזכרת האחד עשר בתום אחד עשר חודש, ומפסיקים אז שבוע מלומר קדיש.

אם יש אפשרות להתפלל ערבית בצאת הכוכבים או עכ”פ בשקיעה (כגון שיעשו שיעור תורה בינתים) ודאי שעדיף, אלא שבדרך כלל המתפללים בפלג הוא מפני סיבה מסוימת ואפשר שאם ימתינו אח”כ חלק לא יתפללו בציבור או ישכחו להתפלל אחר שכבר נאספו לתפילה, לפיכך הו”ל שעת הדחק שמבואר ברמ”א סי’ רלג ס”א שיכולים להתפלל שניהם אחר הפלג.

בערב חג מותר.

הדבר תלוי במראה הדיו וזה ניתן רק במציאות שהרב יראה את הספר.

יש לומר את הקדיש לפני “ברוך שאמר”, כה”ח סופר (סי’ נ ס”ק ו) עי’ שם הטעם. וכן פסק בהלכה ברורה ח”ג (עמ’ תיח הי”ד).

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).