ולע"ד היה נראה שדווקא תשובתו בצדו, שהרי בראבי"ה (תקעא) לא כתוב שאינו ממשיך לספור אלא שאינו יכול להשלים ביום וז"ל זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה. שמעינן מהכא מי ששכח ולא בירך ספירת העומר בלילה דאינו יכול לחזור ולספור למחר אפילו בימים. ע"כ. (ומ"ש 'בימים' לשון רבים, בפשטות כוונתו שבכל לילה ולילה אם שכח, אינו יכול לספור למחרת ביום). אמנם האו"ז (ח"א סי' שכט) דן בזה, אך לא בשמו אלא בשם ראבי"ה, וכותב שם וז"ל ומורי רבינו אבי העזרי אמר דודאי כי שכח ולא ברך בלילה לא יברך ביום משום ברכה לבטלה אבל מונה למחר בלא ברכה ולולא שהוא קשה בעיניו לחלוק על הלכות גדולות הי' נראה בעיניו לומר אפי' לברך. עכ"ל. הרי שפסק כן משום שחשש לברכה לבטלה לשיטת בה"ג, אך לא סבירא ליה הכי. ורק בפירוש ריבב"ן מביא את שיטת בה"ג (בשם יש מן הגאונים) וכותב שכך נראה לו.
יישר כח! הפירוש בראבי"ה נראה נכון ויפה.
– יש ספר "תמימות תהיינה" של ידידי הרב יצחק מילראשוילי מאשקלון, ושם (כמדומני) האריך הרבה בביאור דעת ראבי"ה (מסתמא ניתן להשיג במוסדות יצחק ירנן, או בטלפון שלו: 0528026428).
– אבל מה הועילו חכמים בתקנתן אם גם ריבב"ן מסכים לבה"ג?
Google