בירך "שהכל נהיה בדברו" על הנחת התפילין.

לא צוין מקור הדברים בספר ויקרא אברהם וגם אם זה נכון מקמו של הרב ויקרא אברהם לא מחיייב שכך המנהג בכל העולם, ובפרט נגד מרן שקבלנו הוראתיו, ובפרט בא”י אתריה דמרן

 דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.

על כן  שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.

וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).

פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).

מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.

1. מקור מנהג זה הוא בשבחי מרן ה”איש מצליח” סוף פרק א’ (נדפסו בשו”ת איש מצליח חלק יו”ד בסוף) שכן נהג אביו החסיד ר’ רפאל מאזוז זצ”ל, ושכן מנהג ג’רבא. ושם ביאר שמנשקים את שניהם מכיון שזה עולם הבריאה שבאצילות, משא”כ ביוצר אור ששם זה רק בריאה, ולפני שמונה עשרה שהוא רק באצילות. עיין שם.
2. כנראה ע”פ הבא”ח (ש”א פרשת כי תשא אות א’) שינשק קודם שמתחיל תפילת העמידה, אבל בעמידה עצמה אין למשמש כי צריכות להיות ידיו כפותות זו על זו כעבדא קמיה מריה. עיין שם.

יש מחלוקת לגבי הפושט תפילין כדי להכנס לבית הכסא אם מברך או לא, דעת הבא”ח והכה”ח לא לברך, ולשטתם גם אם פושט כדי להפיח לא יברך. אולם לדעת מרן הגרע”י זצ”ל מברך. ולדעתו ה”ה שיש לברך בפושט כדי להפיח, כי הטעם שצריך לברך מפני שאינו יכול להכנס לבית הכסא עם תפילין, והוא הדין לגבי הפחה (עיין בכל זה במשנ”ב סי’ כ”ה ס”ק מ”ז והערות איש מצליח שם).

מרן ראש הישיבה שליט”א כתב בהערות על בן איש חי פרשת וירא שמר אביו זצ”ל למדו להדק קודם את ר”ת ואח”כ רש”י. ושם הזכיר מי שנהג להדק תפילין דר”ת לפני הברכה, וכתב שמנהגנו עדיף טפי.

אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.

מקור הביטוי הוא בדברי חז”ל כגון במסכת חגיגה דף ט”ז ע”א. ואדרבה לפי מה שהבאתם שפי’ מלשון שטן באמת השדים הם מזיקים שטניים ולא סתם מזיקים.

ויש פירושים אחרים במפרשים למילה שדים בפסוקים שהזכרתם.

לאו דוקא אלא כל מקום שמזג האויר שלו דומה לארץ ישראל. לדוגמא כן הדין גם בדמשק וסיני (הערות איש איש מצליח על הש”ע סי’ קי”ז ס”א).

יניח ביד ימין, וכדאי שאחר התפילה יניח גם ביד שמאל בלא ברכה (ש”ע סי’ כ”ז ס”ו, ויביע אומר ח”ו סי’ ב’).