העתקה מהאתר: [שאלה: לא כ"כ הבנתי את דברי הרה"ג משה לוי זצוק"ל בברכ"ה ח"ב עמ' קמא ס"ק ד שכתב שכאשר הפת דקה ורכה מדאי עד שמתקפלת בקלות אין דרך בנ"א לקבוע עליה סעודה ולכן ברכתה 'מזונות' ו 'על המחיה' ומכוח זה פסק לברך על מופלתה כן (פ"ב ס"נ), א"כ גם על פיתה עירקית, לאפה , פיתה רגילה וכו' - שג"כ דקות רכות ומתקפלות בקלות היינו צריכים לברך 'מזונות', או שהכוונה שכאשר דרך בנ"א לקבוע סעודה על זה כבפיתה וכו' אין הכלל קיים ואז אם דרכו לקבוע סעודה על מופלתה, למרות שאוכל פחות מ230 ג' יברך 'המוציא' וכו' (או בטלה דעתו...)? (השואל: שי)תשובה: כוונת מוה"ר זצ"ל דוקא ברכה מאד וכמבואר בהערה שם, שבזה אין דרך בני אדם לקבוע סעודה. ע"ש. אבל פיתה עיראקית וכיו"ב אינם בגדר זה. ובאמת שלענ"ד יש להעיר בדב"ק של מוה"ר זצ"ל, שכפי הנראה כל עיסה שבלילתה עבה, לא יתכן שתהיה רכה מאד לאחר האפיה, אפילו אם ירדדוה הרבה. ולכן הראשונים שהזכיר שם דברו בבלילה רכה. הרב המשיב: הגאון רבי יעקב כהן שליט"א, מו"צ בבד"ץ משפט וצדק]--- מחילה מהרב, אבל מופלתה, כפי הידוע לי (ביררתי אצל כמה המכינים) בלילתה אינה רכה וע"כ דומה באופן זה לפיתה עיראקית וכו', למעט זה שהיא מטוגנת על מחבת עם שימון דק ביותר (שלא יידבק), לכן כתבתי שלא הבנתי כבשאלה...