בחור ספרדי צעיר, לא אברך, אחראי על ניקוי בית הכנסת. בשעה שהוא מנקה, הוא רואה שם ערב-ערב חבורה קבועה של אברכים אשכנזים - המבוגרים ממנו בהרבה שנים - והמנסים להתמודד יחדיו עם מסכת מאד מאד קשה שבה הוא מאד מאד בקי, והוא רואה פעם-אחר-פעם שהם מאד מצטערים מכך שהם מאד מתקשים בינם לבין עצמם בהבנת מה שהם לומדים, והוא מאד צמא להתיר להם את ספקותיהם המתעוררים פעם-אחר-פעם, אלא שהוא לא יכול לשמוע כל פרט מהתחבטויותיהם - כי הוא עסוק בניקוי בית הכנסת, אך ברי לו כי - אילו הם היו פונים אליו ושוטחים בפניו את ספקותיהם - אז היו נפתרות להם כל בעיותיהם.
האם יש עצה טובה לטובת אותו בחור צעיר, איך בדיוק יספר בענווה על בקיאותו המופלגת - לאותה חבורת אברכים - שכאמור הנם מבוגרים ממנו בהרבה שנים, באופן שהם יבינו שבאמת כדאי להם לפנות אליו כל אימת שמתעוררות להם שאלות, והוא יענה להם - תוך כדי שהוא מנקה את בית הכנסת (לאור זאת שאין זמן אחר לנקות את בית הכנסת).