חיבור פתיל צף ביום טוב

בערב החג יש להכין נר נשמה בכדי להעביר מאש לאש לצורך “אוכל נפש” וכן להדלקת נרות שבת.
והמדליק בשמן ראוי מאד להכין גם הפתילות להדלקת נרות השבת.
– בטרם השקיעה תדליק בברכה נרות של יו”ט בלא ברכת שהחיינו (לספרדים).
– ביום שישי ערב שבת קודש בטרם השקיעה תדליק נרות שבת, אלא שכיון שלספרדים אין מברכין על תוספת אורה, לכן לכתחילה תברך ותדליק הנרות במקום שאינו דולק בו החשמל (כגון בחדר, ותהנה מהאור מספר דקות) ואח”כ רשאית להוציאם למקום שחפצה (קודם השקיעה).

בשיעור המרכזי האחרון מו”ר האריך לבאר את טעמו לצפייה לחץ כאן 

אם יבוא מנין אח”כ עדיף לשמור את הי”ג מידות לזמן שיבואו כולם,
אם אין סיכוי שיהיה מניין יקראו בטעמי המקרא (חזו”ע עמוד ל”א)

אינו דומה לסיגריה, שהאיסור בסיגריה משום שאין ראויה לכלים והרי היא כאבן, ולכך כל שראויה לאחרים מותרת. אבל דבר שיש אוסרים משום שהוא אש שהיא דבר שאסור לטלטלו בשבת אף שראוי להשתמש בו כפלאטה, אין טעם להתיר כיון שיש מתירים. אלא אם רוצה לסמוך על המתירים.

אם זה אשכנזים, אינם מתענים ביום שלא אומרים בו תחנון. ואם זה ספרדים, יש להתענות, אך יכולים להתענות ולא להשלים, דהיינו שיתפללו ערבית מבעוד יום, ולא ישלימו התענית עד צאת הכוכבים.

לצערי איני מבין את המילה "לברקש", אם הכוונה ללוש את הסולת כדי שתהפוך לגרגירים – ברור שמותר. ואם הכוונה להעביר אח"כ את הגרגירים דרך נפה גסה – ג"כ מותר (ואין זה בכלל מרקד שאסור ביו"ט כמבואר בס' תקו'. לפי שכל המלאכות מלישה ואילך מותרות כמבואר במשנ"ב שם סק"ה) ואם הכוונה למשהו אחר – פרשו נא לי ואשמח לעזור.

– לגבי הצליל של השברים שהוא פשוט וישר, אין בעיה, ויש שאדרבא מדקדקים לעשותו דוקא כך.

– לגבי ההפסק בין שבר לשבר – כחצי שניה – בזה יש קצת בעיה, כי מבואר בש"ע (סי' תק"צ ס"ד) שצריך להזהר שלא להפסיק בין שבר לשבר יותר מכדי נשימה. וע"ש במשנ"ב (סקי"ח). ולכן יש להתאמן להזדרז קצת יותר, אם כי בדיעבד איני בטוח שיש בשיעור חצי שניה "כדי נשימה".

היה ניפוי סמוך לטחינה והוא הניפוי העיקרי, ואחר זמן רב כשבאים לאפות היו מנפים שוב שמא נפל בו איזה לכלוך או אבק שהרי לא היה כמו היום שהקמח אטום בתוך שקית 

גם לגבי תרועה נאמר לשון "שמיעה" בחתימת הברכה "שומע קול תרועת עמו" וכו' ואין הבדל בזה אלא ליופי הלשון.

כמה שנהגו לקצר בשבר כל מה שאפשר (שלא יגיע לג' טרומיטין) לחוש לדעת רש"י עדיין כל שבר ארוך הוא מתרועה שבתרועה כל יבבה הוא טרומיט אחד בלבד ואילו השברים ארוכים יותר (כמו שפירש רש"י עצמו בראש השנה ל"ג ע"ב)