תיקון למי שהלוה בריבית ונפטר

האחרונים לא הקשו על הבית מאיר אלא שנתקשו בטעמו של בעל התרומות, והכוונה לבעל החוו”ד בסי’ קע”ב (ביאורים ס”ק יג) ע”ש ולא עסקו בדברי הבית מאיר כלל. ומ”ש הרב ברית יהודה שם משא”כ הכא וכו’ הוא סיום דברי עצמו. באופן שלא נשמע כלל מדברי האחרונים לאסור ברבית לגוי כשאין עליה שם ריבית. וע”ע בספר הוראה ברורה בביאור הלכה שבסוה”ס סי’ קע ד”ה אינו צריך (קטע המתחיל והלום ראינו)

בהלכה למעלה מובאים כול הדעות בלא הזכרת שמותם של מרן והרמ”א ואח”כ הרב מכריע, והלכה כדעה ראשונה ‘ או הלכה כדעה זו ‘ כפי מה שהייתה דעתו של מרן הש’ע , לפי שהספרדים הולכים אחר דעתו כידוע לפיכך אם הינך רוצה לדעת מה דעת הרמ”א יש לעיין במקור ההלכה בהערה. מ”מ גם לאשכנזים ספר מלווה ה” מומלץ למי שרוצה לדעת הלכות ריבית מהיסודות של ההלכה. וכמה מעלות טובות יש בספר שהוא מסודר בצורת כללים ופרטים וכך גם דוגמא שאינה מוזכרת בספר.אפשר לדעת ע’י שלמדנו את הכלל.ועוד שבמקורות ההלכה מובא הגמ’ והראשונים בצירוף ביאור סברתם ולבסוף הכרעת ההלכה , ורק הלומד מסגל לעצמו את דרך הלימוד הישר לרדת לעומק כוונת רבותנו הראשונים ואת סדר סגנון הכתיבה בצורה נכונה ורהוטה ומה גם שבספר בחלק ב’ פרק י’ז מובא פרק שלם על מקרים שכיחים שמצוי בהם איסור ריבית ואין  אנשים נזהרים בהם,

החכמים שתיקנו לומר תחנון תיקנו לומר זאת כל השנה ולכן גם כשלא שייך לומר בכל זאת אומרים כי הם לא חילקו בין מתי שיש כפילות או לא. וכן דרכם כמובא הרבה בגמרא שלא חילקו חכמים בתקנתן.
אבל באמת אין זו כפילות כלל כי הרבה פעמים אדם לא כיון כראוי בסליחות ולפעמים אנו שוכחים דבר מסוים. ולרוב אדם רוצה להתוודות על דבר מסוים כמה פעמים כי אף לאחר הוידוי הראשון עדין מרגיש לא בסדר עם הקדוש ברוך הוא ומרגיש חרטה בלב ולכן רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא על זה שוב. וקראתי פעם שצריך גם לעשות וידוי על הוידוי הראשון על זה שאת הוידוי הראשון לא אמר בכוונה ולכן אומר חטאנו וכו’ אשמנו בגדנו וכו’ היינו שחטאנו כשאמרנו מילים אלו אשמנו בגדנו וכו’ בלי כוונה.

תשובה זו נכתבה על ידי הבחור דור שבתאי מישיבתינו הקדושה.

כמובן את הסגולה הטובה ביותר את עושה, להתפלל. וכמה שהתפילה תהיה מכל הלב, תעלה רמת הסגולה.
יש לקשור נעימות והרגשה טובה לכל עשיית המצוות, לא להלחיץ או להבהל חלילה, בפרט בשבת כדאי לתת כמה שיותר הרגשה טובה ונעימה, ועל ידי זה תגרם התקרבות בעז”ה.
כדאי מאוד להתייעץ עם ארגון הידברות ולהיות בקשר עם המדריכות שיש להם, הם עוסקים הרבה בנושאים אלו, ויכולים לעזור.

בהצלחה רבה.

כשזאת הברירה היחידה, יש להחזיר לפחות בתורת תרומה.

צריך לעשות היתר עיסקא, ולכתחלה צריל לכתוב את כל התנאים בשטר ומה שיותר חשוב זה ששני הצדדים יבינו היטב איך עובד “היתר עיסקא” ולכן כדאי שתפנה לתלמיד חכם שמבין בהלכות ריבית והוא יסביר לך איך זה עובד וגם יביא לך נוסח מתוקן. יש גם פרטים נוספים שיש ליזהר בהם אבל צריך לשמוע עוד פרטים במקרא שאתה שואל. אפשר להתקשר לטלפון 0504167824 בין עשר לעשר וחצי בלילה.

• יתכן גם שבמקרה שלך יש דרך פשוטה לקבל רווחים ע”י שהכסף לא ינתן כהלוואה אלא שתשתתף אתו בנכס שהוא עתיד למכור, אל שצריך לשמוע עוד פרטים וכנ”ל.

אין בזה איסור.

א. ההנאה שהמוכר נהנה היא קבלת הלוואה, ומותר ללוה להלוות למלוה כל זמן שלא עשו על זה תנאי מעיקרא. וכ”ש בנידון דידן שההלוואה הראשונה היא בדרך מקח [עיין בהוראה ברורה סימן ק”ס ס”ט בהגה ס”ק מ”ח].

ב. כיון שהלקוח יכול לממש את זכותו בכל רגע נתון, נמצא שאין כאן מתנה מצידו ואין זה נחשב שהלווה למוכר. [עיין הוראה ברורה סימן קע”ג ס”ז בה”ל ד”ה ואם, לענין קנית כרטיסיה בזול].

וזה הסיבה גם שמותר לקנות תווי קניה בפחות משווים [עיין חוט שני ריבית פרק י”ג אות ג’].

בעלון בית נאמן של השבוע (פרשת ויגש תשפ”ב) התייחס לנידון זה ממש הגאון הרב יעקב כהן שליט”א וכתב שאם ההורים רגילים לתת מידי פעם מתנה לילדים סכום כסף – זה מותר, והמחמיר תבא עליו ברכה.

– מובא בס”ח שאם עומד להכשל באיסור נדה, עדיף שיחטא באיסור שז”ל, ולא באיסור חמור יותר.

– כמו כן העצבות היא אם כל חטאת.

– אמנם מכאן ועד “להוציא בשמחה” הדרך ארוכה…

העיקר כעת להתחרט ולטבול(ולעת מצא תעשה התיקון), ולמלא את זמנך בלימוד תורה ובעשיה חיובית מתוך שמחה, ובע”ה תעלה על דרך המלך.