שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
מדברי מרן ביורה דעה (סימן קע"ט סעיף י"ב) נראה שאין איסור כל זמן שזה כדי להגן שלא יחלה וכיוצא. ובבית יוסף ביאר מרן דברי הרמב"ם, שמדובר בתינוק שלא יכול לישן ונחשב כחולה, ובזה אסור להתרפאות בדברי תורה, וכמו שפסק מרן שם (סעיף ט'), תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ספר תורה, אלא א"כ הוא חולה שיש בו סכנה, וכמו שכתב מרן בסעיף ח'. ע"ש.