אני אדם נשוי, ב"ה. באחד מימות השבוע, אני נפגש עם קבוצת נערים במסגרת ארגון המטפל בזה בעירנו, והרעיון הוא לדבר איתם בדברי תורה ומוסר. אני נמצא במסגרת זו כבר תקופה ארוכה, אך חייב אני להודות, שאני מרגיש שחוץ מהתועלת הרוחנית הגדולה שיש להם בדבר (לימוד תורה) ולי (זיכוי הרבים), יש גם בעיה לא פשוטה בדבר מצידי, שכן בחלק גדול מן המפגשים מבקשים הנערים לדבר על קשייהם הרוחניים, ובכלל זה עבירות שקשורות בעריות, ואני מרגיש שהשיחות הללו גורמות לי לקושי רב בשמירת הקדושה אצלי (הן מצד מחשבה והן מצד קדושה בכלל). גם אם מצליחים להסיט את השיחה לנושא אחר, מבחינתי הנזק כבר נגרם, מה גם שרצונם לקבל עצה בנושאים אלו. אני לא היחיד שמעביר את המפגשים הללו, יש עוד כמה שמתנדבים למלאכה זו, אני מניח שאם אעזוב ימצא מחליף. באופן אישי, אני מרגיש ממש שאני עושה מצווה הבאה בעבירה, ולכן מבקש אני את הכרעת הרב, האם להפסיק את פעילותי זו?