מי תיקן את ה’יהי רצון’ שאומרים בסיום מסכת?

מנהג זה מקורו בספר האשכול (ח”ב עמ’ 49) בשם רב האי גאון, ושם הזכיר גם את מה שאומרים הדרן עלך וכו’ בנוסח קצת שונה, וכן מה שמזכירים את בני רב פפא. [ושם כתב שרגילים לעשות כן בסיום פרק ולא רק בסיום מסכת]. ע”ש.
ולגבי הקדיש, בקונטרס פנחס ויפלל ח”ג האריך שאין ענין לעשות קדיש “דהוא עתיד” לאחר סיום מסכת דוקא, אלא יש נוסח כזה של קדיש אחרי כל לימוד, והתימנים עושים אותו עד היום אחרי כל לימוד, ולפי האר”י ז”ל אין לשנות. ע”ש באורך. מכל מקום שאלו את מרן שליט”א וענה שאפשר לעשות את הקדיש “דהוא עתיד”, ואין בכך כלום.
אבל ק”ק לתת טעם לדבר הזה. ובשלמא מה שמשנים בקבורת המת, שם מזכירים שה’ עתיד להחיות מתים וכו’, וזה כעין תנחומין לאבלים, אבל בסיום מסכת לא כ”כ ברור למה שינו מהקדיש הרגיל. ובשו”ת אשמח בהשם סי’ כ”ט ול’ התקשה בזה, ותירץ בדוחק.