האם אבנר לא הרג את יואב חזרה מדין גואל הדם?

ע’ בילקוט שמעוני (ירמיה סי’ רפ”ה) וז”ל: “ולא לגבורים המלחמה”, זה אבנר, אמרו עליו שהיה בטוח בכוחו ואומר אלולי היה לארץ מקום לאחוז בה הייתי מזעזעה, והיה כל מחנה ישראל שרוי בין שני ארכבותיו, וכיון שנפלה שעתו הכהו יואב בן צרויה. באותה שעה תפשו אבנר וכפתו בידו כפקעת של שתי מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו אדוננו אם אתה הורגו מיד נשארנו כיתומים אשר אין להם אם, ויבואו הפלשתים ויבוזו את נשינו ואת כל אשר לנו, אמר להם ומה אעשה שכבה את נרי אמרו ליה תדון עמו לפני דיין האמת, השליך אותו מידו ונפל, זה חי וזה מת. ע”כ. ומשמע שלא היו אלו הסנהדרין אלא עם ישראל ומחמת חסידותו וצדקותו הניחו. וע’ בזית רענן שם ובילקוט שמעוני (הוצאת הרב קוק) שהביאו שיש שגרסו באותו מעשה באופן הפוך שיואב תפס לאבנר ובקשוהו שלא יהרוג את אבנר ולבסוף הרגו יואב. וכתבו שכן נראה נכון להגיה תפש באבנר וכו’ ע”ש. אך לענ”ד הגירסא האמיתית נראית “תפשו אבנר”, וכנראה ממה שסיים שכיבה את נרי, ויואב לא שייך שיאמר לשון זו שכיבה את נרו שהרי היה רק גואל הדם.