ללכת לדוג לצורך שלוות הנפש

“לפני עור” נראה שאין בזה, אבל צריך לשאול את הרבנים שם על מי הם ממליצים, ולעשות כהוראתם.

לקנות לכתחילה לא לקנות, לקרוא אפשר.

(מרן שליט”א ענה את התשובה בעל פה)

צריך זהירות רבה. מצד אחד הוא דייקן מאד (גם הגאון ר’ יוסף חיים ז”ל מזכירו בפתיחה לספרו עוד יוסף חי דרושים, בשם החכם שד”ל), ומצד שני מגיה בתנ”ך כרצונו (ואפילו על תבל יתם, כרום כבוד ה’ ממקומו, ועוד) וכופר בקבלת חז”ל בדין מעשר עני, ומתגלח בתער, ועוד. היה בידי ספרו פניני שד”ל (מכתבים) לשבוע ימים, ואור וחשך משמשים אצלו בערבוביא.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}

כמו כל יהודי המזרח, הצטיינו יהודי תוניסיה (גם החילוניים שבהם) באמונת חכמים פשוטה ובכבוד עמוק לדת. היתה להם פשטות וישרות, אבל קשה להגדיר קווים עיקריים או דרך מסויימת בעבודת ה’ שהיתה להם, הם עשו מה שצריך – קמו בבוקר התפללו שחרית ולמדו תורה מעט, אח”כ אכלו משהו ויצאו לעבודה ומשם לבית הכנסת ולבית, וחוזר חלילה כל יום. אם רצונך לטעום משהו מזה, קח את הספר “דרכי משה” של ר’ כלפון משה הכהן זצ”ל (ערוך על סדר פרשיות התורה), ולמד בו על הפרשה מידי שבוע.
בנוגע למשנתו של הרב קוק זצ”ל – הוא היה הרב הראשי לישראל ומגדולי הדור בזמנו, והשפעתו היתה רבה על כל יהודי התפוצות, אך ככל הידוע לי לא היה שום קשר מובהק בינו ליהודי תונסיה, ולא בין יהודי תונסיה לבינו. ההתיחסויות של הרב קוק לפניות של רבני תונסיה ולהיפך, הגיעו בעקיפין ע”י תיווך מכלי שני ושלישי בלבד. (והמדובר על תכתובות בדברי תורה ולא בהשקפה. כי כמדומני ספרי ההשקפה של הרב קוק לא הגיעו לידם כלל).
בנוגע לתקומת ישראל בארצו, כרוב הרבנים גם רבני תונסיה ראו זאת בחיוב רב (אולי לזה התכוונת שהם אחזו בתורת הרב קוק), ועודדו מאד את העליה לארץ. אך הם התנו את העליה בשמירת מצוות מלאה כמו בחו”ל. לאותם אנשים שחשבו שאולי ייחלשו ברוחניות מחמת העליה – המליצו הרבנים להשאר בחו”ל ולא לעלות (הדברים מתועדים בספריהם, אך לא כאן המקום להאריך ולפרט).
לנו יש הרבה מה ללמוד מהתמימות והאמונה של אבותינו בתונסיה, גם מהאנשים הפשוטים שבהם, מיראת השמים האמתית שלהם, מההידור במצוות שנהגו בהם. והלוואי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו.
עלה והצלח!

יש עירפול גדול בנושא, היות ומוסכם על הכל שהתיאוריות של הרייקי על הצ’אקרות והמרדיאנים ואנרגיית-צ’י וכו’ וכו’ – כל אלה הגיעו אלינו ממקדשי העבודה זרה של המזרח הרחוק. אלא שיש חכמים ש”צינזרו” את הרייקי מכל סמלי העבודה זרה או שהחליפו אותם בסמלים אחרים, אבל השאירו את בסיס התיאוריה (בדרך כלל מדובר על המשכת אנרגיה שמגיעה מן המטפל שקיבל אותה מרבו, ורבו מרבו, ורבו מרבו, עד הנזיר הזקן היושב במקדש בהודו/בטיבט…) ולכן למרות השינויים הקוסמטיים שעברה התיאוריה הנ”ל, עדיין יש חוששים בעיקרה לכח של עבודה זרה. מי שמיקל – יש לו רבנים גדולים שהתירו (בתנאים מסויימים), אבל הדבר אינו “חלק” כלל מבחינה הלכתית.

אם אתה מרגיש צורך אמיתי להירגע, וזה הדבר היחיד שמרגיע אותך, אפשר להקל. (ויש כמה חילוקים בין הנדון שלנו לנדון המובא בשו”ת נודע ביהודה מה”ת חיו”ד סי’ י’. ואכמ”ל).

ראשית יש ללמוד היטב ספר חפץ חיים, כדי לוודא שאיננו נכשלים בקבלת לשון הרע מפי אנשים המומרים ללשון הרע ושקר. לעצם הענין, כתב הרמב”ם (פכ”ב מהלכות איסורי ביאה הי”ט): אין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות. עכ”ל הקדושה. על הילדים יש לפקוח עינים בתמידות ולהקשיב לכל אמירה שלהם שיכולה להעיד חלילא על פגיעה. יש ללמד אותם בצורה פשוטה להתרחק מזרים ושלא לתת לאף אדם לנגוע בגופם, אבל לא לפרט ולהכניס אותם לחרדות ופחדים מכל אדם שאינו מוכר. והחכם עיניו בראשו. אינני מבין איך ילדים נחשפים לנושא, ואיך הגיעו למצב ששואלים שאלות.

לא ידוע לי דבר מפורש ממרן ראש הישיבה שליט”א לגבי מטוטלת.

אמנם יש בדיקה שנקראת “מבדק שריר” שלפי רוב העוסקים בנושא והמטפלים בשיטות אלטרנטיביות, בדיקה זו ובדיקה ע”י מטוטלת שוות הם.

על מבדק שריר מרן רה”י שליט”א גילה דעתו להתיר. וכפי הנראה שכן תהיה דעתו על מטוטלת.

בהיות ואסור לנביא לכבוש נבואתו, אגלה דעתי העניה, אחר שעיינתי וחקרתי רבות את הנושא, שיש בבדיקות הנ”ל חששות גדולות לאיסור (מצד איסור ניחוש, קוסם, דרכי האמורי) ויש לימנע מהם למעט מקרים של פיקוח נפש.

ומי שמיקל יש לו על מי לסמוך (דעת מרן שליט”א הנ”ל, ועוד רבנים שהובאו בס’ כי אני ה’ רופאך). ולדעתי יש להחמיר וכנ”ל.

• בכל אופן יש לדעת, שלדעת רבים מהמתירים אין לסמוך על הבדיקות הנ”ל באופן מוחלט רק לחוש להם או לצרפם לבדיקות נוספות. (עיין בספר רפואה אלטרנטיבית בהלכה עמ’ יד, טז, יח, פד). כמדומני שאלו שכן משתמשים בבדיקות הנ”ל אינם נוהגים כן, ולכן צריך ליזהר בדבר. [וע”ע לר”ש אבינר בספרו נר באישון לילה עמ’ 200].
• כמו כן, אם הבודק אינו מומחה מספיק, פעמים רבות אפשר ליכשל באיסורים גמורים לכל הדעות. וגם בזה יש ליזהר לא ללכת בעינים עצומות אחר כל אחד.

אמרו חז”ל במדרש (בראשית רבה וירא פמ”ח י”ד) עלת לקרתא הלך בנימוסה. פירוש, נכנסְתָּ לעיר נְהַג במנהגיה. הלבוש של אבותינו אע”פ שיש בו יתרונות על הלבוש של בני אשכנז, מכל מקום איננו מקודש, ולכן אל לו לאדם לבדל את עצו מחברה שאיננה רעה.

קודם כל עיקר הדין הוא שאדם בא למקום חדש אין עליו חיוב של מנהגי המקום שיצא ממנו, וכמו שכתב מרן ראש הישיבה שליט”א בהקדמה לספר ברית כהונה.

מכל מקום לא ראוי ולא כדאי לזרוק את המנהגים הקדמונים והקדושים אשר מיוסדים על אדני פז, ולכן צריך לשמור עד כמה שהדבר ניתן ובגדר האפשרי על המנהגים הקדמונים.
וראה בהקדמה הנ”ל שגם כן כתב כנ”ל ושם מביא דברים (לדוגמה) שאין צריך לשמור על המנהגים הקדמונים.

חוץ מזה באופן כללי לא רק שאין בזה בעיה אלא אף מומלץ ללמוד דברים טובים מאחרים, אבל גם בזה יכול האדם להיות חכם וללמוד אחד היכן הוא מפסיד נוצרות אבותיו ע”י שהוא הולך בדרכים אחרות.

ולגבי לימוד פנימיות התורה וחסידות התונסאים וילמדו קבלה (אם כי לא כולם), רק צריך כל אחד לדעת אם הוא מתאים ומוכשר ללמוד קבלה. ולגבי לימוד חסידות אף שלא היה נהוג בתוניס לא נראה שיש איזה התנגדות ללמוד, רק פעמים שאדם נמשך יותר מידי אל דרך החסידות ועל ידי זה עוזב דרך אבותיו. שאלות של הנהגה הם שאלות מסובכות וארוכות והשתדלתי לענות כאן כמה שאני יכול, אבל צריך לדעת שצריך וזה הרבה חוכמה וחשיבה וגם התייעצות מה לעשות וכמה לעשות וכו’, ועל זה אמר שלמה תן לחכם ויחכם עוד.