השאת בן בליל יארצייט

ימסור להם, ויגיד להם שנכון שיצאו בשעת התזמורת או ישמשו כמלצרים (יתכן לתת להם חדר צדדי לאכול שם). ואם לא ישמעו – העוון עליהם.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}

אם היא אשה חזקה בנפשה – שתתוודה, ואדרבא תאריך ימים ושנים טובות.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1112).}

כ”ו בניסן תשפ”ב (ע’ בשו”ת איש מצליח ח”ב או”ח סי’ ל”ח. ולמרן ראש הישיבה בהערות לברית כהונה חיו”ד הערה 33).

הבנתי מהשאלה שנעשה לכם עוול וצער בבניית המצבה, אך לא מובן מה בדיוק התכוונתם לשאול לענין ההלכה, האם כוונתכם לתבוע את אותו איש מצבות?
ולגבי מה שכתבתם שנגרם חוסר אמון ובגלל זה אתם מתעכבים בבניית מצבה חדשה, אל לכם לחשוב כך, דעו שרוב האנשים הם כשרים וטובים ומעט הם לא הגונים וגנבים, ואם נחשוד ונחשוש מרוב העולם לא נוכל ללכת לרופאים ולא נוכל לקנות ולמכור כלום. אלא שמכל מקום כדאי לברר לפני על אדם אמין, וכן לא לתת לא את כל הכסף מהתחלה רק מקדמה, ורק אחרי שעשה לשביעות רצונכם, ועוד. בקיצור לא לחשוש יותר מדי, אבל לנקוט בכללי הזהירות האפשריים.
ברוכים תהיו.

כתב הש”ע בסי’ קל”א סעי’ ד’ “נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל, ולא בבית החתן, ולא בבהכ”נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב”ה, אבל אם אין המילה בבהכ”נ, אף על פי שהיא בבהכ”נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי”א סי’ פ”א); וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק, אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון; מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ”ה מה”ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה”.

וכתב המשנ”ב בס”ק כ”א “ולא בבית החתן – היינו משעה שנכנס לחופה אבל מקודם אומרים ויש מקילין אף בשחרית [שלחן שלמה וכן משמע קצת מהגר”א]”. שכתב בביאור הגר”א “בחתן שא”א כו’. אף על פי שהחופה לאחר מנחה כמו בע”פ שהוא י”ט אף על פי ששחיטת פסחים אחר חצות מהרא”י”.

מכאן אם הולכים אחר התפילה ישר לחופה, נהגו שהציבור לא אומר וידוי, אמנם אם לא הולכים ישר לחופה אומרים הציבור וידוי.

בכל אופן אומר החתן וידוי הגדול, ביום החופה. כיון שביום זה נמחלים לו עוונתיו.

• נראה שיש להקל להשתתף בחתונה, וכמ”ש מהרשד”ם בתשובה (חיו”ד סי’ ר”ב) והיעב”ץ ח”ב (סי’ קע”ט). ואף שהברכ”י (סי’ שצ”א סק”ב) החמיר בזה, הוא מיירי בשאר קרובים, וכמו שחילק בשו”ת זרע אמת (סי’ ס”ד אות י’) ובערוה”ש (סי’ שצ”א ס”י). ובגליון מהרש”א שם, וכ”פ בשו”ת דברי יציב (יו”ד סי רל”ט) ובשו”ת שואל ונשאל (ח”א יו”ד סי’ קס”ז). ועוד אחרונים. (והובאו דבריהם בחזו”ע אבלות ח”ב ע’ שמ”ב ע”ש).
• ואפי’ שיש שם כלי זמר שרי.

היות וקבלתם תשובות סותרות נענה עם מקורות בעז”ה כדי שיהיה אפשר לבדוק את הדברים:

לגבי תאריך האזכרה, כתב הרב חיים רבי שליט”א בספר יקרא דחיי (סי’ י”ח אות ס”ז) שיש לעשותו ביום י”ב חודש ולא ביום הפטירה ואם כן יש לעשות את האזכרה במקרה שלנו בכ”א אדר ב’. וממילא י”א חודש הוא בכ”א אדר א’, וגם אז יש נוהגים לעשות אזכרה (קטנה יותר) ואינו חובה.

לגבי העליה לקבר, כתוב בשלחן ערוך (יו”ד סי’ שד”מ ס”כ) שעולים בסוף י”ב חודש, ולא בסוף השנה, לכן גם העליה לקבר תהיה בכ”א אדר ב’.

אין שום בעיה לעשות אזכרה של י”א חודש בחנוכה.

בשנת האבל על ההורים אסור ללכת לחתונות ולאכול שם, גם אם אין שומעים ומזיקה ואין רוקדים שם. אבל להגיע רק למעמד החופה – אין בעיה, ומיד אח”כ לאחל “מזל טוב” (ולמסור את הצ’יק) וללכת.
לסעודת ברית – גם כשאין שם מוזיקה, לא פשוט בכלל, ולא כדאי ללכת.
ודעת מרן הגר”ע יוסף להתיר ללכת לסעודת ברית (והסומך עליו אין מזניחים אותו), אך בתנאי שלא תהיה שם מוזיקה.

בהיות והשנה מעוברת, האחד עשר ליל י”ט סיון. והשנה נכון לעשותה גם בליל כ’ תמוז וגם בליל כ’ באב.