האם לפי הדקדוק היינו צריכים לאמר “חנוכה שמחה”?

במתנות לאביונים יכול ליתן גם שוה כסף כמ”ש בטורי אבן (אבני שהם מגילה דף ז’ ע”א). ועכ”פ מסתבר שדווקא אם יכול להנות משובר זה ביום פורים. וכ”כ הגרש”ז אוירבך זצ”ל בהליכות שלמה (ח”ב פי”ט הכ”ג).

ע’ בבא”ח (וישב סי”ג) דיעשה נר השמש משונה משאר נרות חנוכה. ע”כ

ויש נוהגים לעשות דווקא משעוה (ע’ בשערי הלכה ומנהג ח”ב ע’ ער”ה ובהוספות לשו”ע הרב ע’ תשכ”ז במנהגי בית הרב שנוהגים להדליק בשעוה).

ועכ”פ לא שמענו הידור בשמן זית.

אכן כ”כ בספר עלי הדס (סוף פרק י”ח), רק לא כתב דוקא עוף ממולא, אלא עוף סתם.

יש לקרוא את המגילה בכותל וכפי סדר התפילה הרגיל. וכן הקריאה בספר תורה תהיה בפרשת “ויבא עמלק”, ובלבד שיש לכם מנין שלכם שבאים מבאר שבע.

נהגו להשתדל שתהיה של כסף דווקא (או קרוב לכסף). עיין בכף החיים (סימן תרע”ג ס”ק ס’ וס”ד). אך אם הכסף לא נאה, והזכוכית נאה יש להעדיף הזכוכית קריסטל משום זה אלי ואנוהו.

האיסור לעשות כדמות שמשי, הוא לעשות פסל או צורה כזאת, ואז שייך בזה חשש עבודה זרה, וכמבואר בש”ע יו”ד (סי’ קמ”א), אבל כאשר האדם עצמו מתחפש אין מקור לאיסור. והרי בכלל איסור זה אסור לעשות כל מיני צורות ולאו ודקא מלאכים, וא”כ על דרך זו אפשר לאסור עוד הרבה סוגי תחפושות. אלא שאין חשש כלל כאשר האדם עצמו מתחפש לזה כנ”ל.

אדר ב’ תשפ”ב – דעת מרן שליט”א 27 ש”ח.

וז”ל בעלון בית נאמן האחרון (מספר 299): אז לפי החשבון שאמרתי זכר למחצית השקל זה ז”ך שקלים שלנו. ויש (בנתיבות) אומרים 37 ₪, איני יודע אם זה עם מע”מ, איני יודע כמה הוסיפו. וכדאי לברר יום ששי הבא ביום ראש חודש אדר כמה עולה גרם כסף טהור, ואין צורך להוסיף מע”מ. למה אין צורך? כי הכל זכר למקדש. וכי במקדש יש מע”מ? אין מע”מ, הכל בשפע. כתוב על שלמה – “ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים” (מלכים-א’ י’, כ”ז). מי שרוצה לתת יותר – יכול לתת (אבל זה לא יהיה עליו חובה. על הילדים פחות מגיל 13 לא חייבים לתת, ומי שרוצה לתת – יוכל לתת מכספי מעשר. ויש כאלה שאפילו על העוברים הם נותנים. אומרים “כל העובר על הפקודים” (שמות ל’, י”ג), אל תקרי “כל העובר” אלא “כל הָעוּבָּר” (מהר”י ברין הובא בד”מ סי’ תרצ”ד). אבל זו חומרא בעלמא. לא שמענו אף פעם שנותנים על העוברים. אבל האשכנזים כשהם רוצים להחמיר – עד השמים הם מחמירים…), אבל לא לִפְחוֹת מזה.

בדיעבד כשר. מלכתחילה יש פתרונות אחרים כמו שקפים.

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

כפי שהזכרתם בשאלה גם לומר אחשורוש במלעיל זה בעיה, וכל שכן במקומות שיש שינוי משמעות. ולא ידוע לי על שום הוראת היתר לקרוא שלא בדקדוק אפילו במקום שאין שינוי משמעות. [לא שמעתי את המנגינה של הבוכרים, אך אני מאמין שיש אפשרות לשמור על המנגינה ולעשות מלרע].
לגבי מה שכתבתם שכן מנהג כל הרבנים בבוכרה, עדיין אין מזה ראיה, פוק חזי כמה שיבושים נפלו לצערנו אצל האשכנזים, וגם אצל הספרדים והתימנים (אם כי פחות), וגם הרבנים קראו באותן טעויות.
הסברא שכתבתם מכיון שכך היא דרכם אין בזה שינוי משמעות, לענ”ד אינה מספיקה, כי את כללי הקריאה קובעים ע”פ מה שצריך לקרוא ולא על פי מנהג של אנשים מסויימים או קהילה מסויימת.
השמועה בשם מרן שליט”א אינה מוכרת לי, ונראה לי שאין לה מקור. אם יש לכם מקור תשלחו אותו ונוכל לבדוק את זה.