שאל את הרב

בבברכות לג: מובא האמורא רחבא כדוגמא למי שדקדק בדברי רבו. בפסחים נ"ב: מובאת אותה הדוגמא. בגמרא בברכות מפרש רש"י את דקדוקו של רחבא בשני אופנים -א. דקדק לומר את השמועה מפי רבו כלשונה ובדוגמא דנן העוסקת בסטיו בביהמ"ק דייק לומר "סטיו" ולא "אצטבא" על אף שנקרא גם "אצטבא" היות ומרבו שמע "סטיו". ב. דקדק לזכור ממי קיבל את השמועה. רש"י מקשה על הפירוש השני כמה קושיות ונראה שהוא מעדיף את הראשון - ראשית, רחבא לא ראה, לא את רבי יהודה ברבי אילעאי ולא את רבי יהודה הנשיא ולכן לא מסר שמועה בשמם. שנית, כל האמוראים מסרו שמועה בשם רבותיהם ואין בכך רבותא. שלישית, מהלשון משמע שרחבא דקדק ב "לשון" השמועה ולאו דווקא במקורה. על אף הקושיות הללו בפסחים נוקט רש"י דווקא כפירוש השני. ראיתי (כמדומני שבמהרש"ל) שהעלה את הסתירה אך נשאר בצ"ע. במסורת הש"ס מצוינת הפניה לברכות ואומר ש"מצווה ליישב". ניסיתי (כנראה שלא מספיק) ליישב את הסתירה ולא עלה בידי ואשמח אם הרב יפשוט את העניין.

האם מותר לקרוא מאחרי השקיעה שיר השירים?

הדלקת החנוכייה מעיקר הדין צריך להניחה בתוך עשר מעל שלוש האם מעל עשר זה בדיעבד? אם כן מה הדין שבמעל עשר יש יותר פרסומיי הנס?

בגמ' ב"ב דף ז' ע"ב לקראת המשנה באמצע העמוד מסימת הגמ' שמע מינה זיפיה והסבר הגמ' לע"ד הוא דילמא זיפיה שאלתי היא האם יש ש"מ שפרושו אינו ש"מ בודאות אלא דילמא או שמא יש לגרוס (בהשערת הגה חריפה מעט ) שמא זיפיה ועם הזמן האותיות שמא נפלה מהם הא' ונהיה שמ ואח"כ נוסף סימן ר"ת ועם הזמן נפתחו ונותר הזיוף הזה.

המשנה הראשונה בגיטין: "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נחתם ובפני נכתב", מדוע תנא קמא כתב מדינת הים לא היה פשוט יותר לכותב חוץ לארץ? אם יש מפרשים ששואלים את זה אבקש לדעת מי?