"אור תורה" מחייהו

הרב עובדיה חן |

לרגל מלאות חמישים שנות אור לירחון "אור תורה", יצאנו לשרטט קוים לדמותו של הירחון המיתולוגי שעל שלחנו מסובים זה כיובל שנים (התשכ"ח-התשע"ח) רבנן ותלמידיהון מכל גווני הקשת * בראיון מפתיע ונדיר עם עורכו האגדי של הירחון הוותיק זה חמשה עשורים - רבי ישראל כהן שליט"א, מגלה הרב העורך סודות כמוסים משולחן עורך, מספר על קורותיו של הירחון, על ייחודיותו, ובעיקר מגלה את סוד הצלחתו * ליהודים היתה אורה, זה אור תורה *

notifications_noneprintwatch_laterfavorite
אא

לקראת יובל החמישים לירחון הרבני, יצאנו למסע מרתק בעקבות הירחון הוותיק בעולם, לדלות פכּים קטנים, ולגלות פרטים שלא נחשפו עד עתה.

 

לא רבים יודעים, אבל ראשית עריסתו של "אור תורה", אינה לפני חמישים שנה, כי אם שנים רבות קודם לכן. השרשים לירחון חשוב זה נטועים הרחק באי התורה ג'רבא שם פעלה חברת "אור תורה" לעידוד לימוד התורה, ביסוד ובנשיאות מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל

 

אחד מהממונים על קופת "אור תורה", היה המנוח הצדיק רבי לאלו אליהו הכהן זצ"ל. כשעלה לארץ, העלה עמו גם את שם הארגון "אור תורה". במסגרתו, ייסד תלמוד תורה "אור-תורה" ללימוד תלמידים בבית הכנסת "אלגריבה" שבכפר-שלם בתל-אביב. מוסד הקיים עד היום הזה, ומניב פירות משובחים. אגב, פטירתו של רבי לאלו היתה בעת שספר את כספי התרומות של קופת "אור תורה" מחג הפורים.

"בזמנו, להוציא דבר בדפוס, היה פרויקט קשה מאוד. שיטת ההדפסה היתה שונה בתכלית, ודרשה המון כוחות, זמן ובעיקר כסף. כאשר העליתי את הרעיון להוציא ירחון, נדו לי השומעים בראשם, ואמרו אם תוציא חוברת אחת, יהיה זה נס, שתים שלש, זה יהיה נסי נסים. על יותר מכך, אף אחד לא חלם.

על רבי לאלו הנ"ל, שמענו מפי מורנו הגאון הצדיק ר' צמח מאזוז שליט"א כי עשיר מופלג היה, וכאשר הגיע לארץ, הוצע לו להיות שותף בחברת "אגד", ולהרויח מכך הון רב. שמע רבי לאלו את ההצעה ואמר "אברר ואשיב לכם תשובה". כאשר בדק אם החברה שומרת שבת כדת, נודע לו כי האוטובוסים של החברה, יוצאים זמן קצר טרם צאת השבת. "אם כך" קבע בנחישות "לא אהיה שותף בחברה זו בשום פנים אופן!"...

 

"בזמנו, להוציא דבר בדפוס, היה פרויקט קשה מאוד. שיטת ההדפסה היתה שונה בתכלית, ודרשה המון כוחות, זמן ובעיקר כסף. כאשר העליתי את הרעיון להוציא ירחון, נדו לי השומעים בראשם, ואמרו אם תוציא חוברת אחת, יהיה זה נס, שתים שלש, זה יהיה נסי נסים. על יותר מכך, אף אחד לא חלם.

האור מפציע

וכאן אנו מגיעים להורתו ולידתו של הירחון, על ידי נכדו בן בנו של רבי לאלו, הלא הוא רבי ישראל כהן שליט"א (נינו של מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל מסטרא דנוקבא), העומד מאחורי הפרוייקט עתיר השנים.

 

מדובר בתלמיד חכם עצום, אשר בצד עריכת הירחון, ערך והוציא לאור ספרים רבים של גאוני הדורות, בעיקר מקרב חכמי תונס וג'רבא, כשהבולט מביניהם הוא הספר "משמרות כהונה" להגאון רבי אברהם הכהן יצחקי זצ"ל, שבמשך שנים ארוכות עבר תחת ידיו האמונות עריכה משובחת ומדוייקת להפליא.

 

גם את כרמו שלו הוא לא נטר, וחיבר את סידרת הספרים "יברך ישראל", ובהם חידושים עמוקים על מסכתות הש"ס, חצובים בדרך מיוחדת המושתתת על ברכי העיון הספרדי. חלק גדול מהחידושים בספריו, זכו לעבור את הגהתו המדוקדקת של מרן ראש הישיבה שליט"א.

 

מזון רוחני

רצון עז היה לו לרבי ישראל להמשיך את המפעל הכביר הזה "אור תורה". את חזונו זה הוא בחר להגשים בדמות ירחון תורני, שמזון גשמי אמנם לא יתן, אך מזון רוחני, יספק גם יספק. ואכן, בחודש סיון התשכ"ח, יצאה מחשבתו לפועל, והחוברת הראשונה של "אור תורה" הגיחה לאויר העולם.

 

את דברי הקדמתו לספרו "יברך ישראל" ח"ג, פותח רבי ישראל בהצטנעות האופיינית לו, וחושף טפח ממפעל חייו: "אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, שלמרות שלא זיכני להימנות על חובשי ספסלי בית המדרש, לא כתלמיד ישיבה ולא כאברך בכולל, מאז הגעתי ארצה לפני למעלה מארבעים שנה מעירנו ג'רבא שבתוניסיה, בכל זאת הגדיל חסדו עמי, ונתן לי לב מלא רגש וחשק נפלא ונמרץ לעסוק בהפצת תורתו הקדושה, ועזר לי להגשים חשק זה בדרך מיוחדת במינה, בדרך של עריכת הירחון התורני "אור תורה"... עבודת עריכת הירחון מטבע עשייתה משמשת תחליף נאות לאותו מקום על אחד מספסלי בית המדרש שחסר לי. וד"ל".

 

כשאנו מתעניינים בפתח השיחה מה הרקע שהביאו לייסד את הירחון, הוא מגדיר את הדחף הזה כ"רושם של ילדות". "בהיותי נער רך בשנים בעיר מולדתי ג'רבא" הוא נזכר "גודלתי בין החכמים, וזכיתי לינוק חכמה מהגאון רבי סאסי הכהן זצ"ל (לימים רבו של מושב ברכיה) ומהגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל ראב"ד ג'רבא. כדי לעודד אותנו התלמידים להעלות את החידושים על הכתב, המליצו לנו הרבנים לשלוח את חידושינו ותשובותינו בהלכה לרבנים ומורי הוראות או לצעירים בני גילנו, כדי שיחוו דעתם, ועל ידי כך תרווח שמעתתא. ואכן, מחזה נפוץ היה זה לראות בג'רבא של אותם ימים, נערים ובחורים אוחזים בידיהם אגרות ומכתבים שקיבלו מרעיהם, או מרבנים אחרים, ובהם פלפולא דאורייתא על תשובותיהם וחידושיהם. וברבים מספרי חכמי ג'רבא, ניתן למצוא התכתבויות ארוכות בין החכמים. את החידושים וההתכתבויות המובחרות, היה רבי בוגיד סעדון מפרסם בירחון שערך בשם 'השושנה' [א"ה. אגב, רבי ישראל היה בין היוזמים של ירחון זה בעודו נער. ע"ח]. כשהיינו רואים את חידושינו מופיעים מעל גבי הירחון, היה זה תענוג מיוחד ותמריץ עצום לעידוד הלימוד וכתיבת חידושים".

 

"כשבגרתי והגעתי לארץ", ממשיך איש שיחנו, "קיננה בי כל העת שאיפה עזה לחדש את הכלי עידוד הזה. ואכן, זיכני ה' ברוב חסדיו. אגב, ירחון 'השושנה', כמו ירחון 'הירח' וירחונים אחרים שפעלו בג'רבא, החזיקו מעמד תקופה קצרה ביותר (מחצי שנה עד שלש שנים), עד שהפסיקו להופיע, בעיקר בגלל קשיים תקציביים".

 

-כאשר התחלתם, בודאי לא חלמתם שהירחון יאריך כל כך ימים...

"בזמנו, להוציא דבר בדפוס, היה פרויקט קשה מאוד. שיטת ההדפסה היתה שונה בתכלית, ודרשה המון כוחות, זמן ובעיקר כסף. כאשר העליתי את הרעיון להוציא ירחון, נדו לי השומעים בראשם, ואמרו אם תוציא חוברת אחת, יהיה זה נס, שתים שלש, זה יהיה נסי נסים. על יותר מכך, אף אחד לא חלם. אך אני החלטתי שלהתחיל חייבים, ואחר כך ירחם ה', וכפי שאומר הפתגם העממי "מסע בן אלף מילין, מתחיל בצעד אחד". באותו זמן, הייתי עוסק באיזו עבודה לפרנסתי, והייתי חוטף חצי שעה פה שעה שם לצורך עריכת הירחון".

 

ניתן להבין את הקושי, שכן למעשה ירחון "אור תורה" זה עבודה של איש אחד. הרב העורך שוקד על זה לבדו כמעט ללא עוזרים. גם כעת, כאשר קיימים אמצעי דפוס ומחשוב טכנולוגיים משוכללים, תתפלאו לשמוע כי הרב העורך מעדיף להישאר עם השיטות הישנות והפרימיטיביות. אצלו מתנהל הכל כאילו השעון עצר מלכת. בעמוד השער של הירחון למשל, לא תמצאו לא פקס ובטח לא דואר אלקטרוני.

 

המאמר הראשון

כשאנו פותחים את הירחון הראשון, שכבר שיני הזמן כרסמו בדפיו הצהובים, אנו מוצאים כי המאמר הפותח את הירחון הראשון הינו מאת מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבא, מאמר הלכתי שנשלח במיוחד לעורך הירחון.

 

בתחילתו של הירחון הראשון, מופיע גם מכתב מאת הגאון רבי כדיר צבאן שליט"א רבה של נתיבות, וכן מכתב של הגאון רבי שושן כהן זצ"ל (בנו של מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל). במכתביהם מברכים הרבנים על היוזמה הברוכה של פתיחת הירחון. בין השאר כותב רבי שושן: "...שיעשו כל המאמצים לחזק ברכים כושלות, שכמעט מאז יצא לאור הירחון "המאסף" להגאון הגדול מהרב"ץ קואינקא ז"ל, לא נתעורר אף רב אחד מרבני ספרד בארץ ללכת בעקבותיו".

 

יצויין כי בשלש השנים הראשונות, היה הירחון עובר הגהה על ידי הגאון רבי אלטר מאזוז שליט"א, שחתם את שמו בסוף הערותיו בר"ת א"ם. וזאת עשה ללא כל תמורה. אפילו לקבל מנוי בחנם, לא אבה, והיה משלם דמי מינוי ככל האדם.

 

מדי חודש בחודשו

כך המשיך הירחון, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, תמידין כסדרן, זה כחמישים שנה (!), כה לחי!

 

אם כי, לא בכל השנים ערך רבי ישראל את הירחון. היו מספר שנים שבהם נטל לעצמו מנוחה קצרה. כשאנו מתעניינים מדוע הפסיק, הוא מסביר "פשוט, העבודה היתה כה קשה עד שהרגשתי כי איני יכול עוד להמשיך. בקשתי מאת מרן ראש הישיבה שיחליף אותי, והוא נענה לי".

 

ואכן, מחודש סיון תשל"ה עד אייר תשל"ח, זכה הירחון להיערך בידיו האמונות של מרן ראש הישיבה שליט"א, וחותמו ניכר היטב בשנים אלו בהערותיו הנפלאות, בחידושיו המבריקים, ובמאמריו שהאירו את הירחונים. "בשנים אלו, הייתי מצפה בכליון עיניים לכל ירחון" נזכר רבי ישראל בערגה בשנות השובע של הירחון.

 

על קושי העבודה שהיתה למרן באותם ימים שדרשה זמן וכוחות רבים, ניתן ללמוד ממכתב (מיום כ"ב שבט התשל"ח) ששלח לרבי ישראל שליט"א, ובו הוא מספר לו: "אתמול הייתי בהגהה [של ירחון "אור תורה"] בבית הדפוס משעה 9 בבקר עד 4 אחה"ץ, וב"ה שאחרי שבע הגהות אקווה שיצא כנוגה צדקו. בין הגה להגה בבית הדפוס עברתי על חידושיו המתוקתקים במכונה ותקנתי בכמה מקומות תקוני לשון וכדומה"[1].

 

בסיון התשל"ח, העביר ראש הישיבה את שרביט העריכה לרבי אפרים חדאד שליט"א, שערך את הירחון במשך שנה אחת עד אייר תשל"ט. בפתח החוברת הראשונה שערך רבי אפרים, פירסם מרן ראש הישיבה את ההודעה הבאה תחת הכותרת "חילופי גברי במערכת 'אור-תורה'":

 

"סימן טוב ליצירה שאינה קופאת על שמריה, שהולכת ומפתחת ומשגשגת שוב ושוב, ושאין עליה "מונופול" לאדם אחד. כך ראינו מדברי חז"ל (ב"ב טו.) שיהושע בן נון כתב ספרו, וסיימוהו אלעזר ופינחס. שמואל הנביא כתב ספרו, וסיימוהו אלעזר ופינחס. שמואל הנביא כתב ספרו, וסיימוהו גד החוזה ונתן הנביא. ספר תהלים נכתב בידי עשרה זקנים. ועוד. ואם בדברים שנכתבו ברוה"ק כך, בדברי ספרות תורנית ודברי חכמים על אחת כמה וכמה.

 

"ירחון "אור-תורה" שנכנס כעת לשנתו האחת-עשרה (כה לחי!) עובר ליד ידידנו, חכם וסופר וחוקר תולדות יהדות ג'רבא, רבי אפרים חדאד הי"ו. העורך הקודם – נאמ"ן ס"ט – שעבד בו 3 שנים אחרונות, נאלץ להפסיק את העריכה עקב עבודות שדחיפותן אינה מוטלת בספק.

 

"המשמר היוצא מאחל למשמר הנכנס: "מי ששיכן את שמו בבית-המדרש הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום ורעות" (ברכות יב.). תזכו להרים ולפשט את הירחון ולהרחיב גבולותיו להרבות מנוייו ולהגביר חייליו בין הצבור הרחב. ויתנו ממנו – כפי שנהנו עד כה – כל קהל בית ישראל: חכמים, משכילים והמוני עם. ולקוראים ברכה: קריאה מהנה, ולא ימוש מפיכם "אור התורה" עד עולם! המערכת".

 

מסיון עד אלול תשל"ט - ארבעה חודשים, היתה הפוגה קצרה בהוצאת הירחון. ומתשרי עד אלול תש"מ, נערך הירחון על ידי הגאון רבי יצחק ברדא שליט"א.

 

למעט חמש השנים הללו, כל השנים הירחון נערך על ידי רבי ישראל. אולם גם בשנים אלו, רבי ישראל לא עזב לגמרי את אור תורה, אלא היה המוציא והמביא ועזר רבות בהפצת הירחון בהתנדבות גמורה (כפי שציין זאת מרן ראש הישיבה בירחון הפותח את השנה העשירית).

 

כדי לקבל מעט הבנה על גודל הטרחה הרבה שהיתה מנת חלקו, וזה גם בלי לערוך בפועל, נציג קטע ממכתב אותו שלח רבי ישראל למרן שליט"א (מיום כ"ג טבת תשל"ח), ובו הוא מספר בהומור מחורז על תלאותיו בדרך להביא חבילת ירחונים לישיבה:

 

"אתמול ביום א' כ"ב טבת הגעתי בשעה שלש אחר הצהריים עייף וטורח, לישיבת כסא רחמים בגבעת רוקח, והינה סגורה ונעולה על דלתיים ובריח, התיישבתי על המדרגות ומבטים אנה ואנה אני שולח, לראות היימצא לחבילת הירחונים שבידי מארח, עד למחר ימסרנה לידי אחד מבניו של רבינו מצליח, זכרונו לברכה ומליץ טוב לעמו בפני בורא עולם יהיה שליח. כשלא מצאתי דרך החלטתי לתוך המרפסת אותה להצניח, וכך עשיתי ולאחר מעשה גיליתי במרפסת "מארח", בדמות תרנגולת "פולייה" תשמש ערבון ל"הירח", ירחוננו אור תורה שלא יירטב מהגשמים אשר אולי ה' שולח, כי בודאי דאוג ידאג הדואג לתרנגולת וממילא גם ל"אורח". עד כאן פרי אותן דקות ששהיתי ליד הישיבה בחיפושים אחרי מי שיש בידו המפתח. ואקוה כי אכן חזר מי שחזר בו בערב לישיבה וראה את הפתקה שהכנסתי מתחת לדלת והחבילה הוכנסה אחר כבוד לתוך בנין הישיבה. היום התקשרתי לישיבה לפי המספר הישן שבידי ונאמר לי ע"י מרכזיית הטלפון שהמספר הנ"ל איננו מחובר וכו'.

 

אגב, למי שדאג, מתגובת מרן שליט"א למכתב מסתבר כי "החבילה הוכנסה אחר כבוד לתוך בנין הישיבה ולא עצרה הגשם"[2].

 

מתוק האור לעיניים

בירחון הגדוש בתורה והוראה, מוצא הקורא שאלות ותשובות, חקרי הלכות, עיונים, מאמרים בהלכה ואגדה, חידושי תורה, חידושי ש"ס, מכתבי קוראים, ולפעמים "זכרון להולכים" - קוים לדמותם של גדולי ישראל, ועוד.

 

כמעט מדי חודש בחודשו, מתנוסס בתחילת הירחון המדור "דובב שפתי ישנים", אשר בו רואים אור לראשונה מאמרים מכתבי יד רבותינו נוחם עדן, אשר מתפרסמים לראשונה מעל גבי הירחון.

 

הספרות התורנית ובעיקר ההלכתית, מלאה בציטוטים מהירחון וציונים אליו. יש לציין כי בשנים האחרונות התרבו המציינים לאור תורה, וזאת בעקבות המאגרים התורניים (כמו "אוצר החכמה") המנגישים בקלות רבה את תכני "אור תורה" דרך מנועי חיפוש. אולם למי שבוחר בדרך הישנה והטובה, ירחוני "אור תורה" מאוגדים לכרכים נמצאים בספריות שונות ברחבי הארץ (אגב, מצאנו באו"ת תמוז תשכ"ט מודעה עם סלוגן מעניין: "חוברות בודדות - ערמת נייר! בכריכתן - הופכות לאוצר!").

 

מעל גבי הירחון, התלבנו הרבה סוגיות חמורות ע"י גדולי ישראל במאמרים שונים שפרסמו שם מדי חודש בחודשו, בפרט ענינים שאינם סובלים דיחוי עד להוצאת ספר.

 

-האם זכור לכבודו פולמוס הלכתי שעורר סערה תורנית וגרר מאמרים ותגובות רבות?

"היו כמה וכמה. היה פולמוס רחב שאף התפרס על פני שנה שלמה, כמו הדיון הסוער בענין 'פאה נכרית'. אפשר גם לציין את הדיון המתמשך אודות הדלקת נרות שבת בברכה לרווקות, מבצע תפלין של חב"ד ועוד ועוד".

 

אגב, לגבי הפולמוס האחרון, הוא התנהל כאשר עורך הירחון היה מרן ראש הישיבה שליט"א, וכדאי להביא כאן הערה מעניינת שהתפרסמה על ידו בירחון אור תורה (תשל"ח סימן פ"ג):

 

"המאמר של הרב בלומנפלד שליט"א (בחוברת תמוז התשל"ז), הטיל סערה גדולה בחוגי הלומדים: רב אחד מבאר-שבע החזיר את החוברת והפסיק את המינוי בטענה "לבל אהיה בכלל המעכב את הרבים (?) מלעשות מצוה", רב שני מישיבת כנסת יהודה ירושלים ציטט בארוכה דברי הגמרא בר"ה י"ז גבי פושעי ישראל בגופן ודברי רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' סי' י"א וי"ט, וחתם כי "קשה לי להאמין שיצא מאמר כזה מפרי עטו של הרה"ג בלומנפלד". חכם אחר הביא מעשה רב מספר פאר הדור ח"ב (עמוד ק"ח) שרבי יעקב הלפרין ז"ל הקדיש סכום כסף גדול לקניית מזוזות לקבען חנם בפתחי בתיהם של יהודים חילוניים בת"א, בהדרכתו וסיועו של הגאון בעל חזון איש זיע"א.

 

"לרובם ככולם ענה כותב הטורים תשובה אחידה, שמעולם לא התכוון הרב בלומנפלד נגד מבצע תפלין, כפי שמוכיחה הכותרת (בגליון תמוז הנ"ל) שהיא כותרת עיונית ולא מעשית, כלומר אם שייך דין "ערבות" גם במ"ע, או רק לגבי מצוות ל"ת דילפינן מקרא וכשלו איש באחיו איש בעוון אחיו, אבל אין ספק שהכל מודים דמצוה עושים המזכים את הרבים להניח תפלין, ומי יכחיש בזה. ע"ש.

 

"כשקיבלנו גם מאמר ארוך ממערכת "יגדיל תורה", נפל בלבנו ספק שמא הבנתם של רבים היא נכונה, והחלטנו לפרסמו כדי לסלק הבנה מוטעית. ובכן כפי שרואים כאן התכווננו לאמת בדעת הרמ"ב שליט"א, שכל הערתו רק על "צורת" המבצע במקומות אחדים (כפי שכותב גם ת"ח אחד מקרית ויז'ניץ ב"ב, שפליאה בעיניו שיש מקומות שקשה להינצל בהם מאיסורי הסתכלות וכו' ואינם רצויים למבצע תפלין. ויש ליישב), אבל על גוף המבצע ליכא מאן דפליג. ודי בזה. והאמת והשלום אהבו. וד"ל".

 

אור בשלל גוונים

הירחון חוצה עדות וחוגים, והמאמרים המתפרסמים בו הם משלל רבנים מכל הגוונים. ניתן למצוא בו מאמרים במשך השנים ממרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, הגאון רבי משה לוי זצ"ל, ולהבה"ח, מרן הגאון ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א, הגאון רבי יצחק ברדא שליט"א ועוד ועוד גדולי תורה. לצד מאמרים מרבני עדות אשכנז, כמו הגאון הנודע רבי מאיר בלומנפלד זצ"ל, מגדולי רבני ארצות הברית בדור שאחר השואה, הגאון הרב מונק זצ"ל מחיפה, הגאון הרב משה דוד וולנר (רבה של אשקלון), הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל, ועוד.

 

הירחון יצר גם שילובים מעניינים. בחוברת ניסן התשל"ח, אנו מוצאים כי האדמו"ר רבי שלום הלברשטאם זצ"ל מברוקלין, פרסם על חשבונו חידושים של אחד מגדולי חכמי ג'רבא - הגאון רבי משה הכהן זצ"ל.

 

באופן מיוחד, זוכה הירחון הרבני להתחבב על רבים מתלמידי החכמים ומורי ההוראה שנמנים עליו באופן קבע במשך שנים רבות, בלא הבדל חוג או עדה. כך ידוע על הסטייפלר זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל שהיו נמנים עליו והוגים בו, וישנה אפילו הגהה בגליון אור תורה של הסטייפלר [ראה צילום]. מסיבה זו, גם רבנים מצוקי ארץ, הקפידו לשלוח את תשובותיהם לפרסום בירחון "אור תורה", טרם יפרסמום בספריהם, כדי לראות היעמדו דבריהם לפני כל יודעי דת ודין.

 

כך, בעשור האחרון לחייו, הקפיד הגר"ש משאש זצ"ל לפרסם כמעט בכל חודש מתשובותיו בהלכה, והיה תורם מכספו בעין יפה להחזקת 'אור תורה'. את הערכתו לירחון ולעורכו, ניתן לראות בדברי הסכמתו לספר 'משמרות כהונה' בעריכת רבי ישראל, שם הוא יוצא מגדרו וכותב על הרב העורך שליט"א: "...ויש לסמוך עליו כי אנו רואין עבודתו ב'אור תורה', שאינו מניח אף טעות אחת קטנה. ובודאי שלספר הנ"ל יש מזל שנפל בידו...".

 

בנוגע לכל מה שמתפרסם או לא מתפרסם באור תורה, השיקולים הם עניינים לחלוטין וחפים מכל ריח של מה שקרוי 'פוליטיקה רבנית' הפושה במחוזותינו. הדברים נמדדים מצד הנכתב ולא מצד הכותב.

 

"יש ירחונים שחוששים לפרסם הערות על רבנים כאלו ואחרים, מחשש מתלמידיהם שכ'חסידים שוטים' נאבקים בכל מי שמעיר על רבם", אומר לנו הרב העורך, "אצלנו, כשאנו משוכנעים שאין הכוונה לקנטר, אנו מפרסמים ללא משוא פנים, למרות רדיפות שעברנו מכאלה הבטוחים שהם האפוטרופוסים על התורה. ודי למבין".

 

אור המאיר

בין הכותבים בירחון בקביעות בתקופות מסוימות, בולט במיוחד גאון עוזנו מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה נמנה על הכותבים הקבועים בכל חודש, והירחון שימש כבמה מרכזית לתשובותיו, אשר התפרסמו מאוחר יותר בספריו "יביע אומר" ועוד. עד סוף ימיו היה מרן מנוי על הירחון באופן קבוע, והיה נוהג להעיר את הערותיו בצדי הגליונות. כאשר חודש אחד התמהמה משום מה הירחון מלהגיע, בירר מיד בטלפון מדוע בושש הוא לבוא.

 

בדברי הסכמתו הנלהבים למהדורא החדשה של ספר "משמרות כהונה" הנ"ל שיצא לאור בשנת תשס"ב, כתב מרן זצ"ל בין הדברים: "...והן עתה העיר ה' את רוח ידידנו היקר בנש"ק הרה"ג הרב ישראל הכהן שליט"א עורך הירחון התורני זה למעלה משלושים שנה, כשמו כן הוא "אור תורה", אוצר בלום בדברי חכמה ודעת...".

 

ללא היסוס, מסכים אתנו הרב העורך כי נכון יהיה לומר שהרב שפרסם את מספר המאמרים הגדול ביותר באור תורה, הוא מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א. כמעט ואין חודש שלא מופיעים בירחון מאמריו התורניים, ורק ממאמריו שהתפרסמו במשך העשורים האחרונים באור תורה, ניתן למלאות כרכים רבים. ספרו "סנסן ליאיר" למשל, הינו אסופה מתוך מאמריו וחידושיו שהתפרסמו בירחון רק בענייני פורים.

 

עד היום ותיקי 'אור תורה', נזכרים בערגה במדורו המיוחד שהופיע מדי חודש, ובו הוצגו שאלות שנשאלו על ידי הקוראים, ותשובתו עליהן. בתחילה מדור זה נשא את השם "שואל כענין ומשיב כהלכה", בו מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצ"ל היה עונה על שאלות הקוראים, ולאחר מכן עבר למדור המפורסם "שואל ומשיב" שבו היה עונה משיב כהלכה יבדלח"א מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א.

 

ציון דרך במדור זה היה בחודש ניסן תשמ"ו, אז כתב מרן שליט"א בפתח המדור: "נצטברו על שלחן מערכת "אור תורה" שאלות רבות ושונות מספר הסמוך לשבעים, וראיתי שאם נלך בדרך הרגילה לענות על שתים ושלש לחודש, יכלה הזמן והמה לא יכלו עד יעלו לציון מושיעים. והנה עשרות שאלות צומחות אחריהן ונוגשים אצים ואיש את אחיו ידחקון עולים ובוקעים. לכן נקיטנא נפשאי בקצירי (תרתי משמע, עיין בגיטין דף נ"ו סע"א), והחלטתי להשיב בקצרה על כמה שאלות בל"נ מדי חדש בחדשו בעזרת החונן לאדם מדעים. ואתה ה' מגן בעדי, לבל תצא שגגה מתחת ידי, ויהי שלום בחילי, ויסר מאתנו כל מכה וחולי".

 

מדור זה נמשך כעשר שנים, וניתן רק ממנו להוציא כמה ספרי שו"ת. בינתיים, יצא חלק ראשון של שו"ת "בית נאמן" שברובו מכיל תשובות שהתפרסמו ב'אור תורה', ובהקדמה הזכיר מרן שליט"א את ה'אכסניה של תורה': "נהגתי זה כמה שנים לפרסם מאמרים בירחונים תורניים ובפרט בירחון אור תורה לידי"ן הרה"ג ר' ישראל כהן שליט"א, והרווחתי בזה שני דברים: א) כי יש שמחה לראות דברים יוצאים בדפוס. ב) כדי לקבל ביקורת והערות מקוראים וללמוד עוד. ובאמת כדאי לכל מחבר לפני שיפרסם ספרו שיוציא כמה קטעים ממנו בירחונים תורניים, למען ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ואשרי המדבר על אזן שומעת".

 

המדור האהוב

מדור נוסף של מרן ראש הישיבה שכבש את לבות הקוראים, הוא "מגדולי ישראל", בו פרסם במשך שנים רשימות שכתב על גדולי ישראל. לא בספורים גרידא מדובר, אלא בניתוח מדויק של דמותם ושיטתם התורנית, מתוך היכרות מקיפה ומעמיקה בכתביהם. הקוראים הוותיקים עוד זוכרים כי בכל פעם שהתפרסם מאמר מסדרת "מגדולי ישראל", הוא היה הופך לשיחת היום בעולם התורה. אגב, המאמר הראשון שפתח את המדור היה דוקא על הבעל שם טוב.

 

סופר המלך ידידנו הרב הראל זנזורי שליט"א, הביאני חדריו והרשני להעתיק ממכתב ששלח מרן לרב העורך (מתאריך ז"ך ניסן תשל"ו), וממנו ניתן ללמוד כיצד נוצר מדור "מגדולי ישראל", וכך כותב מרן: "ידיד אחד מלוד הציע להדפיס [בירחון "אור תורה"] סיפור כמו בוסתנאי וגזע דוד בהמשכים בתרגום מערבית לעברית, ולדעתו הם סיפורים היסטוריים. ואינני מסכים לכך. אם משום שהספורים ארוכים מאד ולכל היותר אולי יש בהם גרעין היסטורי והשאר פרי דמיונו של הכותב האלמוני כרוח הספרות הטובה עליו, ואם משום שסיפורים כאלה לא חסרים בשוק הרחב. לעומתו הציע ר' מרדכי גנוט (שקבלתי כרגע מכתבו) ספורים על גדולי ישראל כמו על הרב חיד"א בשנה א'. וזה בדיוק מה שעלה בדעתי בלי נדר, אלא שלכל חודש נכתוב על רב אחר שסילוקו חל באותו חודש. המדור יופיע אי"ה אחת לחדשיים ובמקומו לא יופיע החידון".

 

אין צריך לספר כי על בסיס מדור זה, יצאה לאור סידרת הספרים "מגדולי ישראל" על ארבעת כרכיה.

 

חידת החידות

וסוד קטן - רבים מקוראי "אור תורה" שואלים את עצמם, מי הוא הכותב האנונימי של החידות המבריקות המופיעות בכל חודש בסוף הירחון? אז הנה החשיפה שהצלחנו שחלץ מפיו של הרב העורך: "רוב החידות הם מאת מרן ראש הישיבה שליט"א ומאתי, ולפעמים גם הקוראים שולחים חידות". אז הנה נפתרה החידה...

 

מעניין לציין כי בספרו "מגדולי ישראל" ח"א במאמר על האבן עזרא, מספר מרן כי פרסם באור-תורה (חשון התשמ"ח, עמוד קנט) חידה ששאלו לבן הראב"ע: מה התכוין מר אביך בחידתו (בתחלת מקראות גדולות) שכתב: "מִדְיָנִים עוּשׁוּ בֹאוּ וְאוּלַי תִּמְצָאוּ, שַׁאֲלוּ מלך ישראל לבלתי תחטאו", מי זה מלך ישראל? וענה להם: "יתומים היינו ואין אב". חזרו ושאלו: והלא נאמר "ברא כרעא דאבוה"? ענה להם: "אנחנו החומר ואתה יוצרנו". מה הכוונה? והפתרון הוא, שחידת הראב"ע נוסדה על אותיות אהו"י כידוע, ומלך ישראל שרמז אליו הוא יהוא בן נמשי, ועל זה אמר הבן: יתומים היינו ואין אב (ר"ת יהוא). והם לא הבינו דבריו וחשבו שהוא מתנצל שלא ירד לעומק דברי אביו. חזרו ושאלו שנית: והלא ברא כרעא דאבוה? ולבסוף ענה להם שעיקר החידה על אותיות אהו"י, שהם ר"ת אנחנו החומר ואתה יוצרנו. כמובן שסיפור זה לא היה ולא נברא, ואינו אלא המצאה של מרן לחדד התלמידים, אך מרן מספר שם כי לאחר שנים ראה לחכם אחד שכתב מאמר גדול על תולדות הראב"ע, והביא סיפור זה כמעשה שהיה (בלי לציין את מקורו).

 

חשיבות רבה ויקרת ערך רואה מרן ראש הישיבה שליט"א בירחון, והדבר ניכר בכך שהוא מלווה אותו עד היום בהערותיו הקולעות, ומדרבן את התלמידים לפרסם בו את חידושיהם ותשובותיהם. כאשר הוא מתוודע לתשובה חשובה שכתב אחד התלמידים, הוא ממליץ לו לפרסמה ב'אור תורה'.

 

המטרה - צעירי הצאן

אם נרצה לעמוד על הדבר שמייחד את הירחון יותר מכל, נראה שזהו בכך שמתפרסמים בו מאמרים מגדולי הדור ראשי העם, עד אחרון התלמידים שאך זה עתה החל מושך בקולמוסו ומעלה על הכתב את חידושי תורתו (כמובן אחר ביקורתו הקפדנית של הרב העורך שליט"א), והכל במטרה אחת ללמד בני יהודה קס'ת.

 

"בניגוד לשאר הקבצים והירחונים, אינני רץ אחרי רבנים גדולים, ומבקש שישלחו לי את מאמריהם" מכריז הרב העורך בנחישות "מטרת ירחוננו שונה, הקמנו את הירחון דוקא כדי לעודד את צעירי הצאן ולהרגילם בכתיבת חידושים. גדולי ישראל אינם זקוקים לעידוד הזה".

 

ואכן, על ברכי הירחון, צמחו וצומחים גדולי תורה ותלמידי חכמים חשובים ונכבדים, שהחלו בהדפסת ביכורי תנובתם בחידושי תורה, קושיות והערות בש"ס, ועל ידי הדפסת החידושים ופרסומם, קיבלו עדוד וחשק להעלות חידושיהם על הכתב, עד שחיברו ספרים חשובים ונכבדים. ישנם רבנים שעוד מהיותם צעירים לימים הם מפרסמים את מאמריהם בירחון. כיום ממבט לאחור, ניתן למנות עשרות ספרים שראו אור בזכות 'אור תורה'[3].

 

זו גם הנקודה אותה מציין הרב העורך כאשר אנו שואלים אותו מתי הוא חש תחושת סיפוק מהירחון: "כאשר אני מקבל מכתבים מאנשים שכותבים לי שהירחון עודד אותם לכתיבה ובזכותו חיברו ספרים, אין לך קורת רוח גדולה מזו. זו המטרה של הירחון, וכשאני רואה שהיא מתגשמת זה מביא סיפוק (למרות שאני לא נוהג לפרסם מכתבים כאלו מעל גבי הירחון, אני מקבל הרבה מכתבים כאלו)".

 

כאשר נשאל הרב העורך בהקשר זה כיצד לדעתו צריכה להיות ההתייחסות לפסקים המתפרסמים? בזה יש לו משנה סדורה: "יש אנשים החושבים שכל הנדפס באור תורה הוא הלכה למעשה, לדעתי רוב ככל הקוראים מבחינים ומבדילים, מרגישים ויודעים מי הוא סתם תלמיד חכם שכותב, ומי הוא פוסק שעליו יש לסמוך. מטרת הירחון היא להציג דברי תורה בכל התחומים מכל גווני הקשת, וכל קורא זכותו לקבל או לדחות, ואין הדברים בבחינת כזה ראה וקדש, הגם שיש מי שמציג את הדברים בצורה כזאת".

 

גם מרן ראש הישיבה שליט"א נדרש לזה בירחון אור תורה (התשס"ו), וכתב: "ואנכי היודע ועד כמה גדיים שנעשו לתיישים תלמידי חכמים מובהקים לאמתה של תורה, בזכות מאמרים שפירסמו בילדותם באור תורה. ופשוט שאין לסמוך כלל להלכה ולמעשה רק על רבנים בני סמכא. ותו לא מידי. ולא יהיה ירחון אור תורה אחראי יותר מהסכמות רבנים על ספרי הלכה בימינו, שפעמים רבות יש טעיות ושבושים בספר והם על אחריות המחבר בלבד.  יישר כח לידי"ן עורך אור תורה נר"ו זה כארבעים שנה. כה לחי עד מאה ועשרים!".

 

ביקורת תהיה

מאחר והירחון משמש במה גם לצעירי הצאן, כל המאמרים המתפרסמים בו, מלה אחר מלה, עוברים תחת שבט ביקורתו היסודית של הרב העורך שליט"א. לא רק תוכנם של הדברים עוברים את עין ביקורתו, אלא אף סגנונם. הרב העורך הבקי בחכמת הכתב והמכתב עוד מימי לימודיו בג'רבא, טורח לעבור ביסודיות כמה פעמים על כל החומר המתפרסם בירחון, מגיהו ומתקנו והופכו לסולת נקיה. ההגהה כוללת גם עידון של לשונות קשים, שלפעמים נפלטים מקולמוסם של הכותבים.

 

כאשר פרסמתי מספר פעמים מאמרים ב"אור תורה", התענגתי לעבור עליהם לאחר הדפסתם, ולהשוות בין הניסוח שכתבתי לתיקוניו של הרב העורך. לאחר זמן מצאתי שמרן רה"י הגר"מ מאזוז שליט"א, התייחס לכך בירחון אור תורה (מנחם אב התשד"מ), וכתב: "בחסות הישיבה [כוונתו לישיבת "כסא רחמים" שהירחון יוצא בשיתוף עמה], מופיע בכל חודש ירחון "אור תורה", וחלק גדול מהמאמרים שמה עוברים ביקורת על ידי הישיבה. לו חכמו ישכילו בחורי הישיבות שולחי המאמרים, להשוות את הסגנון שהם כתבו לסגנון הנדפס, אז היו לומדים הרבה".  

 

"על אף השנים הרבות שעברו, כל הזמן מרגישים שיפור, גם בתוכן וגם בסגנון" מציין באוזנינו הרב העורך, כשאנו מתעניינים אם מורגש שינוי חיובי בעריכה, על אף הנסיון של השנים הרבות.

 

לעתים נדירות, יש מאמרים שפורסמו באור תורה בשמות עט, על ידי רבנים חשובים שעדיין לא ניתן לחושפם. גם הגאון המופלא רבי משה הלוי זצ"ל, כתב לפעמים באור תורה בשם בדוי שערכו המספרי כשמו ושם משפחתו. וזאת עשה מסיבות הכמוסות עמו, או כשלא רצה שיצא ממאמריו מחלוקת. גם מרן שליט"א פרסם לא פעם מאמרים בירחון תחת שמות עט שונים השמורים במערכת.

 

"עם זאת", מדגיש הרב העורך "קיימת בירחון מדיניות מחמירה שלא לפרסם מאמרים ומכתבים המסתתרים תחת פסבדונים או בעילום שם. רק מאמרים שכותביהם מזדהים בשמם האמיתי ובציון מקום מגוריהם, יראו אור במסגרת הירחון. וזאת מהסיבה המובנת, שכאשר כותב מפרסם את שמו, הוא מקפיד לעמוד מאחורי כל מלה בדבריו, נוטל את מלוא האחריות על היוצא מקולמוסו, ולא שולח את קולמוסו לחפשי חנם".

 

"פעם אחת" הוא נזכר "שלח לי מאן דהוא מאמר תחת שם בדוי, אך הכתב היה מוכר לי, עד שנזכרתי של מי הכתב והודעתי לו כי לא ניתן לפרסם מאמרים בשמות בדויים". כשאני מזכיר לו את אותם מקרים שהזכרנו קודם, בהם רבנים כתבו בשמות עט, הוא אומר שאלו היו מקרים חריגים, בהם היתה סיבה מיוחדת, והדבר תואם עמו מראש. אולם מי שניסו 'לעבוד' על המערכת ולשלוח מאמרים או מכתבי תגובה בשמות מלאים אך בדויים, נכשלו בדרך כלל.

 

במשך השנים, ידע הירחון תלאות ומהמורות רבות, ומספר רב של פעמים עמד בפני סגירה, אך ב"ה הודות למסירות נפשו של הרב העורך שליט"א, ממשיך "אור תורה" להאיר את אור התורה בבתי ישראל, ויהי רצון שימשיך כך עוד רבות בשנים עד לביאת הגואל ועד בכלל.

 

 

-----------------------------------------------------

 

אור שמח

 

על אף הרצינות המאפיינת את 'אור תורה', מדי פעם טועמים הקוראים גם קורטוב של הומור. הרב העורך ניחן גם בכתיבה אירונית המעלה לא אחת חיוך בפני הקוראים, כך למשל, חודש אחד נתקלו הקוראים במודעה עם מסר שנכתב בצורה משעשעת, וזה לשון המודעה:

 

לשכת ממאתים רבנים נסמך ר' יוסף קארו בעל השלחן ערוך

 

מודעה רבתי

 

מלשכתנו נעלמה מעטפה סודית, ובה כמות מסוימת של התואר "מרן". לאוזננו הגיעו שמועות, כי התארים הנ"ל מתגוללים בראש כל חוצות בצמידות לשמם של נושאי משרות רבני ערים, עיירות פיתוח, שכונות ובתי כנסת.

 

אנו מודיעים בזה, כי לא ניתנה רשות להשתמש בתארים הנ"ל, רק למי שמוכן לבוא ולהיבחן בחינת כליות ולב בפני מרן ראש לשכתנו, והיה כי יהין מישהו לאזור כגבר חלציו, ויעמוד בבחינה הנדרשת, יוכרז עליו קבל עם ועדה בעתוני הצהרים. ומני אז והלאה, זכותו להשתמש בתואר גם במודעות ברכה ובכל הזדמנות שימצא לנכון, הוא או מקורביו מלחכי פינכתו. ושלום על ישראל!

 

י. חיריק                                                                                                 

לשכת "מרן"

 

 

לפי השערתנו, י. חיריק, הוא שם העט של הרב העורך ששמו "יִשראל" (היו"ד הראשונה בחיריק).

 

גם מצבים מביכים קרו לא אחת. באחד מגליונות 'אור תורה' של השנים הראשונות, במדור 'מכתבים למערכת' מופיע מכתב כלל לא שגרתי, והרי הוא לפניכם (מפאת רגישות הנושא, השמטנו את שמות הנוגעים בדבר):

 

במקרה נזדמן לי "אור תורה" מחודש כסלו... ומה מאד נדהמתי לראות שם בסימן... מאמר בדין "כיבה נר חנוכה במזיד" ובדין "מילא קערה שמן והקיפה פתילות", תחת חתימת גדעון... מישיבת פורת יוסף קטמון ירושלים.

 

כל הסימן הזה הוא עבודתי ופרי עמלי. לפני שנתיים בחנוכה תש"ל שלחתי זה לכבוד הרב הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א כהיום רב ראשי לתל אביב, ואז עוד היה גר בירושלים, וכנראה שבדרך זו הגיע להנ"ל ומסרו לידכם להדפסה על שמו, והוא גזל ממש ועוד יותר גרוע מגזילת ממון. בכבוד רב הרב נתן חיים ארנפלד ראש ישיבת באר שבע.

 

בתשובה למכתב שהפנתה המערכת ל... עם העתקים למרן הרב עובדיה יוסף והרב ח"נ ארנפלד, נתקבל המכתב דלהלן:

 

לכבוד הרב הגאון ר' נתן ארנפלד שליט"א, שלום וברכה!

 

שמעתי פה בישיבה כי המאמר שהודפס ב"אור תורה" על ענין חנוכה, הוא של כת"ר ולא של גדעון, וכי כת"ר כועס על גדעון וכו'. בזאת באתי לבקש מאת כת"ר וגם להודיעו כי סהדי במרומים שגדעון לא שלח את המאמר כלל, והוא אף התעצבן על זה וכו' ואני שעשיתי מעשה קטנות וקונדס ושלחתי את זה על שמו, כי ראיתי את המאמר בגמרתו של גדעון, וחשבתי שהוא שלו, וחמדתי לו לצון ושלחתי על שמו המאמר. כמה שהדבר מצער אותי לראות כמה סיבכתי ללא סיבה את ידידי גדעון, שהוא לא יודע למעשה כי אני הוא השולח, כי לא סיפרתי לאיש, בפרט לאחר שאיך שהוא שמעתי כי לא הוא כותב המאמר אלא הרב אינפלד. אני בזאת מתחנן ומבקש את סליחת כת"ר שליט"א שיסלח לי כי טעות היתה עמדי.

 

עבד לת"ח (יסלח לי כי בעילום שם אני שולח)

 

בנוגע לגניבה ספרותית, נזכר הרב העורך כי פעם פרסם מאן דהוא מאמר בירחון בענייני חושן משפט. "לאחר זמן אני קורא מאמר בשו"ת 'בנין אב' להרב בקשי דורון שליט"א" הוא מספר "ואני שם לב שהדברים מוכרים לי מאיזשהו מקום, אני מנסה לדלות מזכרוני, ונזכר שהיה מאמר כזה ב'אור תורה'. פתחתי והשוויתי, ונוכחתי לראות שכל המאמר גנוב הוא מהספר 'בנין אב'. מאז, אותו כותב ניסה לפרסם מאמרים נוספים, וכל פעם אני דוחה אותו בלי לומר לו את הסיבה, והוא אינו מבין מדוע הוא מופלה... מקרה דומה היה כאשר מישהו העתיק תשובה מ'יביע אומר', ורצה לפרסמה ב'אור תורה' על שמו. תרמיתו התגלתה בזכות זה שבאותה תשובה ביביע אומר היתה איזו טעות דפוס, והלה העתיק גם את הטעות...

 

 

 

--------------------------------------------------------------

שר התורה על "אור תורה"

נגוהות של אור ממרן שליט"א על "אור תורה"

 

"...בלילה שלפני זה, נערכה החתונה של אחותי אביבה מב"ת עם הרה"ג ר' יצחק ברדא שליט"א, וחודש לפני כן, פורסם בירחון "אור תורה" (טבת התשל"ד סימן ע"ז) מאמר מפרי עטי בשם "חמש חידות" - חמשה מקומות סתומים בגמרא ברש"י ברמב"ם וכדומה, שב"ה פתרנו אותם לאמתה של תורה. מאמר שאני בטוח בו בע"ה שכל הדברים שם לאמיתה של תורה בלא ספק, ומהם דברים שנתבררו ונתחוורו לי אחרי יגיעה של שנים. [ומהם שמצאתי אחר כך גדולים שפירשו כמוני, כגון ביאור דברי מהרש"א בחולין דף מ"ו ע"א שהיה סתום וחתום וביארתיו לאשורו בס"ד בהגהה קטנה "או" במקום "אז" וממילא הפיסוק משתנה והדברים ברורים כשמש, ואחר שנים הראוני שכן פירש הג"ר דוד צבי הופמן מח"ס מלמד להועיל]". (הקדמת "ה' נסי")

 

"ופעם אברך אחד שמעולם לא כתב ב"אור תורה", כתב שם שצריך לומר "הקשט" בה"א הידיעה, כי קשה להתחיל מלה בקו"ף (הוא למד שאני אומר שהקו"ף זה אות קשה), כי זה קשה מאד ומכאיב את האזנים. אבל הרי כתוב אח"כ "קלופה שלשה קנמון תשעה", למה יש קו"ף ולא הוסיפו לפניה את האות ה"א?!... אבל לא רציתי לענות עליו, כי זו פעם ראשונה (ויחידה) שהוא כותב באור תורה, "לא תחסום שור בדישו, ולא תחסום אברך בשיבושו"... (עלון בית נאמן).

 

"רבי שלמה מאזוז (דודי אחי אמי) זצ"ל, בבקר בלכתו ברחובות נתיבות מבית הכנסת לחנותו נפל ונח נפשיה. ולפי דברי הרופאים מהתקף לב. כשהגיעה השמועה על פטירת הרב ז"ל, הייתי בבית-הדפוס "להב" בסיום עריכת ירחון "אור תורה" טבת התשמ"ב. וכתבתי בבית הדפוס מאמר לזכרו תחת הכותרת "איכה יועם זהב", ונדפס שם (מעבר לדף השער) בחתימת 'המערכת'". ("מגדולי ישראל" ח"ב)

 

"בהיותי בחו"ל בשנת תשע"ו, והתאכסנתי בשבתות בבית ידידנו היקר החו"ש והכולל טוב ומטיב לבריות כמה"ר ר' מיכאל נמני שליט"א, הראוני גליון אור-תורה מחדש חשון התשל"ח (עמוד רלז) ובו הגהה מכי"ק הרה"ג ר' יעקב קניבסקי זצוק"ל, על מה שאמרו בברכות (דף י"ד ע"ב) כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, לפי שאומר וקשרתם לאות והיו לטוטפות וגו' ואין לו, והקשה הה"כ שם וכי כל המצוות שאנו קוראים עליהן אנו מקיימים באותה שעה, על זה כתב הגר"י קניבסקי זצ"ל בגליון וז"ל: כל המצוות כשאינו מקיימן בשעת קריאה מ"מ אינו מבטלן, אבל תפלין מעיקר הדין חיובם הוא כל היום, ואם בשעת קריאה אינו מקיימן הוי עדות שקר, שהרי עובר על מצוה זו עכשיו. וגם לפי זמנינו דאין לנו גוף נקי כיון שעכ"פ בשעת תפלה איכא גוף נקי הרי אנו חייבים בתפלין באותה שעה ממש, וכשאינו מקיימן הוי עדות שקר. עכ"ל. שיהיו הדברים לעי"נ הטהורה במלאת 31 שנה לפטירתו (כ"ג מנ"א התשמ"ה). תנצב"ה וזיע"א". (אור תורה תשע"ו).

 

"ההגהות בשולי עמודי אור תורה [הכוונה להגהות בשנים בהן היה עורך], נכתבו בקצור נמרץ למבינים ולמיימינים בם. והמסתכל בהן בעין יפה ימצא בהם פנינים, ולזולתו (חלילה לכבודו מזה) יהיו בעיניו כצנינים. ועל כיו"ב כתב רבנו הגדול [בפתיחה למו"נ] לעניינו, וז"ל: כי המאמר הזה לא נפלו בו הדברים כאשר נזדמן, אלא בדקדוק גדול ובשקידה רבה וכו'. ולא תרדפהו בזממיך, שתזיקני ולא תועיל לעצמך. ע"כ. ולדוגמא, מישהו סיפר לי שעובר על כל ההגהות באו"ת בעיון ומבין אותן כראוי, שאלתיהו במ"ש באו"ת (סיון תשל"ו סוף עמוד טו) ועכ"פ מגונה הוי – מה רצה הכותב במלת ועכ"פ? ושתק. הסברתי לו שכוונת הכותב למחלוקת רש"י ובה"ג בברכות (דף ל"ג סע"ב) הא דאמר מילתא מילתא וכו' (עיין בתוס' שם ריש דף ל"ד), אם במילתא מילתא משתקין אותו או רק מגונה הוי. והודה על האמת, ואמר יישר. וכבר היה מעשה ברב אחד שנתחבט בהערה קצרה שכתבתי באור-תורה [שנה ח' סוף עמוד רעח] וסיימתי בואכמ"ל, וחשב אותה כפגיעה בכבודו, ולו העיר כל חמתו, ושלחתי לו מכתב ארוך ורחב ידים, והסברתי לו הדברים יפה יפה, ומודים דרבנן היינו שבחייהו". ("מגדולי ישראל" ח"א במכתבים)

 

 

משלחן עורך

'דבר-המערכת' שכתב מרן שליט"א בתחילת השנה התשיעית והעשירית

 

עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה...

ב"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, והננו עומדים בתחלת שנה התשיעית שהוא גם גליון המאה להופעת "אור תורה". ב-99 החוברות שהופיעו עד כה (סיון תשכ"ח – אייר תשל"ו) פורסמו כאלף ומאתיים מאמרים בנושאים שונים.

למרות כל הזעזועים ועליות וירידות במצבו הכספי של הירחון, אחור לא נסוגו העורכים, וחרף היוקר המבהיל על אחת שבע(!) עד שהמחיר שהספיק בחוברת א' להדפסת גליון-דפוס – אינו מכסה כעת אפילו הוצאות המשלוח, השתדלנו "לסבסד" את מחירי המינוי, ואנו מסתפקים בהעלאה מועטת לעומת השנה שעברה, ותוספת היוקר מתכסה ע"י השתתפות הכותבים הנכבדים וע"י ארגונים ומוסדות התומכים בנו, שעם כל ההוקרה אליהם, הרי לדאבוננו גל היוקר עולה כל חדש ומציף את הכל, והיינו כ"פיתום ורעמסס": פיתום – פי תהום (תוספת היוקר והעלאת מחירים) בולעו, רעמסס – ראשון ראשון מתרוסס... (עיין סוטה יא.).

לו היו לנו אלפיים מנויים על ירחון "אור תורה", הקטן בכמות והגדול באיכות, היינו משתדלים להקל העומס עד למינימום על המנויים והכותבים, כי זאת לדעת: חלק-הארי מעבודת חברי המערכת נעשה בהתנדבות גמורה לש"ש, למען הפץ תורה בישראל, וכמו שחרז רבנו האי גאון ז"ל בשירו "מוסר השכל":

עשה חסד, גאל, ופדה, והצל –

ודע כי כל ימותינו כמו צל.

עשה חסד – עם כי"ק הרבנים ז"ל המופיעים מדי פעם במדור "דובב שפתי ישנים", להציל הגות לבם ופרי רוחם משיני הכליון, גאל – את הנבוכים בהוראת ההלכה ע"י פרסום פסקי הלכה ברורים לאמיתה של תורה בידי גדולי הדור, ופדה – את האברכים היקרים משיבוש, טעות ושגיאה, ע"י ליטוש והגהת המאמרים המגיעים בכל עת ועונה לשלחן המערכת, והצל – את המוני העם, הזוכים ומזכים אחרים ע"י תרומתם להפצת הירחון, וע"י קביעותם ללמוד בו בשעות הפנאי, איש איש כפום שיעורא דיליה.

עלינו להגביר חיילים ולהחדיר תודעת חשיבות הירחון "אור תורה" בין כל אברכי הישיבות בארץ ובתפוצות, ואם נקבל תגובות חיוביות בע"ה נוכל עוד להרחיב יריעותיו ולפתוח עוד מדורים חדשים כמו "פניני מקרא" (לפרשיות השבוע), "מדור התפלה", ועוד. מי יתן ודברינו ייכנסו ללב, ויהיה ירחוננו הקטן ממלא תפקידו באמונה "כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל", והיה זה שכרנו.

*

לקראת שנת העשור

במה אקדם ד' אכף לאלקי מרום, יאמר נא הירחון "אור-תורה", שהגיעני לשנתי העשירית, ועברתי את "גיל הפעוטות", ובעה"ו בעוד שנים אחדות אחגוג את חגיגת הבר-מצוה שלי... למן יומי הראשון, נמסרתי בידים נאמנות וחרוצות, אשר לא חסכו כל מאמץ לקדמני אל המטרה הרצויה: להגדיל תורה ולהאדירה. ואכן מותר לי להתברך שבכל שנה מתרבים והולכים המנויים, עולים המאמרים ברמתם ובערכם, ואותם הכותבים עצמם אשר לפני שנים פירסמו מביכורי עטם דברים קלים ופ

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא >
< למאמר הקודם

הרב עובדיה חן

2
8
164

מאמרים חדשים

!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0