Menu

שתהיו תמיד רק בשמחה!

רבים מן המפרשים, קושרים את עצם החג הזה ליום הכיפורים, הם טוענים שהחג הזה היה צריך להחגג מיד במוצאי כיפור, אלא שנתנו לנו כמה ימים להתארגן, השמחה שבו היא הדבר המתבקש מהאושר שמציף אותנו במוצאי כיפור, מהנינוחות שבאוויר הצח והנקי שאנחנו נושמים ממוצאי כיפור, מההתרגשות שבהתחדשות.
 
כי כולנו מבינים שהחטא לא משתלם, יכול להיות שהיה רגע מענין, אבל לאורך זמן, ברור לכולם שהוא איום ונורא, ואנחנו רק שואלים איך יוצאים מזה? איפה פה הפתח? איך אפשר להתנקות מכל הזוהמה הזאת? רק שזה קשה לצאת ולהתנתק… בסופו של תהליך, חטאים ועוונות הם סוג של התמכרות, קל בהתחלה, ממכר וקשה בסוף.
 
יום הכיפורים משחרר אותנו מכל הההרגלים הרעים שלנו, מכל העיוותים והעוונות שלנו [עוות ועוון הם מאותו שורש], אנחנו משתחררים ליום אחד, מכל הדברים האחרים שמלווים אותנו לאורך שנים, ואנחנו נפטרים מהם, ביום הזה אנחנו משילים מעלינו כל דבר שלא קשור לעצם הקיום והמהות שלנו. לצורך הענין כדי להיות בטוחים שהורדנו הכל, אבל ממש הכל, אנחנו משילים לאותו יום, גם את הדברים הכי בסיסיים והכרחיים: אוכל ומים, ובאותו יום אנחנו גם מתנתקים מכל מה שנדבק ולא רוצה לרדת.
 
אחרי היום הזה בו הורדנו מעלינו הכל, והרגשנו כל כך טוב עם עצמנו, אנחנו יכולים לבחור שוב מה לקחת, איזו התנהגות לבחור, ומאיזו להשתחרר ולשחרר, ואחרי היום הזה, אנחנו שוב משוחררים ונקיים, עצם הניקיון הזה הופך אותנו למאושרים, לאוהבים ולנהנים באמת מכל מה שסובב אותנו.
 
עד עכשיו הכל היה אפור ולא נעים, כי המאפיין העיקרי של אנשים הסובלים מהתמכרויות, הוא חוסר אהבה עצמית. באדם בריא, האהבה העצמית מגיעה מתוכו, היא תומכת בו מבפנים, מאפשרת לו לחוש ביטחון עצמי ואושר, ומאפשרת לו למצוא משמעות בחיים. לרוע המזל, להרבה אנשים חסרה אותה אהבה עצמית בריאה ופנימית, לכן הם מנסים נואשות, למצוא את האהבה הזאת דרך התנסויות והנאות חיצוניות.
 
ואז חוסר ההרמוניה שבין האני הפנימי, לבין מה שקורה איתי בפועל, בין מה שאני רוצה, למה שיוצא, החלקים האלה שנמצאים בקונפליקט מתמיד זה עם זה, מהווים קרקע פורייה לבושה, ולשנאה עצמית.
 
מה המכניזם של האהבה העצמית הפנימית? כיצד מטפחים אותה, וכיצד פוגמים בה?
 
כאשר מעשינו תואמים לאמונתנו ולתפיסתנו המוסרית, אנחנו מטפחים אהבה פנימית וכבוד עצמי. כשברור לנו מה טוב ונכון, כשאנחנו מתנהגים בצורה שתואמת את תפישת העולם שלנו, אנחנו מעריכים, מכבדים ומוקירים את עצמנו, על מה שאנחנו.
 
אולם, כאשר אנחנו מתנהגים בצורה שסותרת את ערכינו העמוקים ביותר, אנחנו מתביישים, ובושה זאת שוחקת את ההערכה העצמית, ואת האהבה העצמית שלנו. כשאנו פועלים בניגוד למוסר האישי שלנו, נפגמת שלמותנו הבסיסית, ואנחנו מתחילים לסלוד מעצמנו.
 
ברור ומובן שחיים מוסריים, מאהיבים את האדם לא רק על זולתו, אלא גם על עצמו, וכשהוא אוהב את עצמו, הוא גם אוהב את כל מה שמסביבו, ושום דבר לא יכול לגרום לו להפסיק לשמוע את השיר הזה, שעולה מהנשמה, שמתנגן בתוכו ומהדהד בכל מה שסביבו, והוא פשוט רוצה לשמוח ולרקוד, זה פשר השמחה בסוכות ובשמחת בית השואבה, רק אחרי הניקיון הזה, אנחנו שמחים כל כך במי שניקה אותנו, בריבון כל העולמים, ובתורה שמכוונת ומדריכה אותנו שאנחנו חייבים לרקוד.
 

שתהיו תמיד רק בשמחה!
לעוד מאמרים של הרב ניר אריאל
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב ניר אריאל

1
1
47

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן