פרשת ביכורים| מי אוהב את השכינה?

פרשת ביכורים שמחה ועליזה, נעשית ברוב פאר והדר, עולים לירושלים בסלים מקושטים בכסף, בזהב ובפרחים, ושור שקרניו מצופות בזהב הולך לפניהם, והם עולים בשירה ובזמרה, בתוף ובמחול, בנבל ובכינור, מעמד מרגש ומלא הוד, ובסופו החקלאי הפשוט הזה, שהביא מהפירות הראשונים שיצאו באדמתו לפני ה' אלוקיו, נושא כפיו לפני המזבח ומתפלל תפילה למען כלל ישראל, כי מי שהביא ביכורים, שנותן לפני ה' את הטוב והמובחר שלו, שתורם מכל אשר יש לו קודם כל לרוחניות, קודם כל לכוהנים ולמשרתי ה', הוא האדם שמתאים לבקש ולהתפלל ולהיענות, ובכוחו להפוך את מידת הדין למידת הרחמים, וכך מלמדים אותו לבקש עלינו: “השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל…”
 
אבל גם האדם הזה, במעמד הזה שכולו נתינה גבוהה, שכולו התמסרות, בו הוא נותן את הפרי הראשון, לה' לבדו, צריך להתוודות… וידוי כולנו יודעים עושים כשיש עבירה, אבל כאן הרי במצוה עסקינן, והפרשה הזו נקראת וידוי מעשר. בפשטות הכוונה היא להצהרת מס, לדו”ח שנתי, האדם הזה מדווח שהוא נתן את כל התרומות והמעשרות כדת וכדין, ונתן אותם לאנשים המתאימים, וכך הוא אומר: “ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי…”
 
וזה באמת תמוה, הרי אנחנו מדברים על הפירות הראשונים, עוד לא הגיעה עונת הקטיף, מה הלחץ הזה על דיווח מעשרות… מה הקשר למעמד הקדוש הזה, אדם מגיע לבית המקדש, זה הזמן שהפקחים של מס הכנסה יחכו לו בסיבוב, ויבקשו ממנו הצהרת הון.
 
הספורנו מסיר את הערפל הלא ברור הזה, במילים ספורות, וכך הוא אומר: האדם הזה מתנצל על זה שהוא הגיע לבית המקדש, האדם הזה מתנצל שהוא צריך לתרום לכהן את הביכורים, האדם הזה מתנצל שהוא צריך להביא ללוי את המעשרות, למה? כי עצם המציאות של בית המקדש בירושלים, היא לא מציאות אידיאלית, בית המקדש צריך להיות אצלך בבית, גם המציאות לשבט לוי הם הכהנים, היא לא מציאות טובה, כי הבן שלך היה צריך להיות כהן!
 
אבל האדם לא כל כך אהב את זה, שהקדושה מסתובבת לו בין הרגליים, וכל פעם הוא צריך להיתקל בה, השכינה הקדושה קצת הפריעה לו בבית, גם ככה צפוף פה, הוא לא בדיוק רצה לפגוש אותה כל רגע, הוא העדיף אם אפשר לעשות לה בית מיוחד, שיהיה רק לה, שלא תסתובב יותר מידי, וכשהוא ירצה הוא יקפוץ לבקר אותה מידי פעם, תודה!
 
האדם הזה שמח כשהוא רואה כהן, ואוהב מאד את הרב עובדיה וכל תלמיד חכם, הרי אין קדושה למעלה מקדושתם, אבל את הבן שלו תעזבו בבקשה.
 
רק חסר לו שבבית שלו יסתובב איזה רב קטן, שיעיר לו על כל צעד ושעל, שיגיד לו לא לברור בשבת, ומה מברכים על כל דבר, מה כמה ואיך… תניחו לבן שלו שיחיה חופשי, וכשצריך רב אז נשלם כמה שצריך ונביא!
 
מתי ההחלטה הזו להוציא את הקדושה מהבית התקבלה, מתי הניתוק של הבן מהקדושה נולד, הוא נולד בחטא העגל, כשכמה ימים משה רבנו לא היה כאן, וחשבנו שנפטרנו ממנו לתמיד, פשוט עשינו לנו עגל מסכה, ויצאנו בתופים ובמחולות, והוכחנו שהיה יותר טוב לנו אם משה רבנו ישאר עם התורה שלו בשמים, עד שאפילו שכחנו להתאבל על מותו.
 
מה פתאום הגעת לבית המקדש, בכלל לא היית צריך להגיע למצב הזה, אבל אתה שרפת את הקדושה והוצאת אותה מהבית שלך, סילקת את השכינה מלשכון אצלך בבית, “ביערת הקודש מן הבית”. האם הסתפקת בגירוש השכינה מהבית, לא, בעוון הזה גרמת שהבן שלך שהיה צריך להיות כהן לא יהיה כהן, אתה גם הוצאת את הבן שלך מהסיפור, ואמרת שמישהו אחר יעשה את העבודה “וגם נתתיו ללוי” – נתתי את הקדושה למישהו אחר, שיסתדר איתה הוא!!!
 
אז תודה רבה שאתה מגיע ותורם, תודה רבה שאתה אכפתי ואוהב תלמידי חכמים, אבל אנא תזכור, שבית המקדש היה צריך להיות אצלך בבית, בית הכנסת היה צריך להיות אצלך בסלון, בית המדרש היה צריך להיות אצלך בחדר הילדים, אז ממש אנחנו מתחננים אליך, אם זרקת אותנו החוצה, אל תשכח אותנו בבקשה…
 
אז אנחנו פשוט מזכירים לך, שגם אם אתה תורם כבד, ואת כל המעשרות נתת כדת וכדין, ה' רוצה עוד משהו – קטן אותך! אם אתה לא יכול שבית הכנסת יהיה בבית שלך, לפחות תהיה אתה בבית הכנסת כאילו זה הבית שלך, תרגיש פה בבית אל תהיה לחוץ לברוח.
 
אם אתה לא יכול שחדר הילדים יהפוך לבית המדרש, אז בבקשה השכינה מתחננת אליך תשלח את הילדים, לבית המדרש, שירגישו אצלה קצת בבית, אתה יודע כמה הקדושה התגעגעה לילדים שלה, כמה זמן היא לא זכתה מהם לביקור, תשלח אותם, היא תעשה להם רק טוב, ותחבק אותם בהרבה אהבה, ותתן להם רק ברכה ושלוה, כי הלב שלה כבר מתפוצץ, מילא שזרקת אותה, אבל תן לה לפחות לראות את הילדים… ולילדים לראות אותה…
 
אז בזמן הזה שאתה תורם, ומרגיש טוב עם עצמך, צריך גם וידוי על זה שזה תרומה, ולא נתינה לבן שלך ולבית שלך.
 
ותזכור שהגאולה העתידה, משיח צדקנו, הכל הכל תלוי כשנסכים באמת בפנימיות להיות כולנו “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, כשאנחנו נסכים באמת, שהילדים שלנו יהיו כהנים, ה' יתברך כבר יבנה להם בית מקדש, במהרה בימינו אמן.