לימוד חובה שהוא זכות

לעתים כאשר ניצב מוכיח בשער, יש אשר ימחו בו וישתיקוהו בזעקה נוקבת “למה לקטרג?!“.

טענה זו נשמעה כבר בימי הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ”ל, שבפירושו “אזניים לתורה” התייחס אליה בזה הלשון: “והנה בימים האחרונים, רבו המתחסדים המראים את עצמם כאוהבי ישראל (ה' ישמור את עמו מאוהבים כאלה). וקוראים אחר כל מוכיח בשער המגיב על פרצות הדור, ואומרים, שאסור ללמד חובה על ישראל, ותולין את עצמם באילן גדול, הגאון האלהי, הצדיק יסוד עולם ר' לוי יצחק מברדיצ'וב זצ”ל וזי”ע, שדרכו היה ללמד זכות על ישראל (כמובן לפני הקב”ה בתפלותיו ו'טענותיו'), וממילא כל המרבה ללמד זכות הרי הוא משובח, והגיע הדבר עד כדי ביטול מצות התוכחה.

“ומעשה במתחסד אחד שהתריס נגד הרב המרא דאתרא בעירו, על שהוכיח לאיש אחד שאכל נבילות וטריפות במטבח של רשעי ישראל, והוכיח אותו הרב על זה כדת, ויצעק המתרברב ומתחסד שאסור ללמד חובה על ישראל. ואם כן, בטלת מצות תוכחה, ואיש הישר בעיניו יעשה באין מוחה בעושי רשעה מחשש 'לימוד חוב'!”.

ואכן, אין שום ספק שאם אנו רואים איש או אשה עוברים על דת משה וישראל, הרי שחייבים אנו למחות בהם עד כמה שאפשר. וכמובן שכל רב בישראל ומוכיח בשער חייב להגיד לעם ישראל פשעם ולבית יעקב חטאתם, כדי שישובו אל ה' ורפא להם. “לימוד חוב” זה, אינו אלא זכות לישראל.

כל האיסור ללמד חובה על עם ישראל, מבהיר בעל ה'אזנים לתורה', הוא רק בשעה שהרב או המוכיח מדבר ומתפלל לפני הקב”ה. בעת כזו, אסור לו להזכיר חטאיהם של ישראל, אלא עליו לדבר אך ורק טוב וחסד על ישראל, ולמצוא 'תירוצים' על עוונותיהם ופשעיהם.

*

ראיה מעניינת מביא לכך הגאון רבי זלמן מכהן גדול ביום הכפורים. בשעה שהוא נכנס לקודש הקדשים, מצוה אותו התורה להחליף את בגדי הזהב לבגדי לבן, ומדוע? לפי שבגדי הזהב מזכירים את עוון העגל שנעשה מזהב, ו”אין קטגור נעשה סנגור” (רש”י ויקרא טז, ד). לשם כך, היה על הכהן לטרוח טרחה רבה, לפשוט בגדי זהב וללבוש בגדי לבן, לפשוט בגדי לבן ושוב ללבוש מחדש בגדי זהב. לשם מה כל הטרחה זו – תמה רבי זלמן – הרי טענת 'אין קטגור נעשה סנגור' היתה צריכה להיות בכל היום הקדוש, הן בעבודות פנים והן בעבודות חוץ, ומדוע רק בעבודות הנעשות לפני ולפנים בקודש הקודשים לובש הכהן בגדי לבן?

אלא, בשעה שהכהן הגדול עובד ביום הקדוש ביותר בשנה בעזרה המלאה בכהנים וישראלים שבאו לראותו בעבודתו, איך שום בעיה שילבש את בגדי הזהב שלו, אף על פי שבכך מזכיר הוא את חטא העגל, אדרבא יראה העם ויזכור את אשר הקצפנו לה' אלוקינו וישוב בתשובה. אך בשעה שנכנס לקודש הקודשים, לפני ולפנים, להתפלל על עם ישראל, בשעה שהוא נמצא לבדו מול קונו, אז אין שום ענין של תוכחה ועליו למצוא כל מיני תירוצים ואמתלאות כדי לכפר על עוונות בני ישראל, וללמד עליהם זכות לפני המקום, וכל שכן שעליו לסלק כל דבר המזכיר את עוונות בני ישראל. לכן פושט את בגדי הזהב ולובש בגדי בוץ לבנים שזה סימן למחילת העוונות, כמו שכתוב “אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו” (ישעיה א, יח).