חג האהבה…

בבקשה אל תתייחסו אלי כאל הורס מסיבות, חשוב לי שתשמחו ואפילו תשתוללו, הרגשתי באוויר כבר הרבה זמן שלחברה שאנו חיים בה, יש בהחלט מה לשפר ביחס שבין אדם לחברו, אבל מה שהבהיר לי בצורה חד משמעית, באיזה מדרון אנחנו נמצאים, זה כששמעתי לראשונה על החג הזה של “יום מעשים טובים”.
 
אני בטוח שהתכוונו לטוב, וחשוב לי לא לשפוט, אבל אין לכם מושג כמה נבהלתי, זה פשוט מפחיד לחיות בחברה שחוגגת “יום מעשים טובים”, זה נשמע לי כמו זאבי אדם שמכריזים על יום ארוחות צמחוני, בא לי לבכות מעצם הרעיון, ותעשו לי טובה אם הילדים שלכם לומדים בבית ספר, שבו מציינים את יום המעשים הטובים, לא חשוב הכסף, יעלה כמה שיעלה, פשוט תשלחו עכשיו כח חילוץ מיוחד, שיפרוץ ויחלץ אותם משם, אני מחכה…
 
כן, אם אתם קניבלים זאבי אדם, חשוב מאד שתשמרו את יום הצמחונות אפילו בקפדנות, מי יודע אולי זה יתניע משהו, אי אפשר לדעת, כנ”ל לגבי יום מעשים טובים, והוא הדין לגבי חג האהבה אם את/ה זורק צלחות בבית, השתדל נא ביום הזה לזרוק פרחים, אם את/ה מקפיד/ה שלא לחייך [כדי שלא יראו את שיני הזאב], אז ביום הזה תתאמצו קצת יותר לשמוח ולשמח, אם בחיים לא קנית מתנה, אז באמת עשה טובה לפחות…
 
אני שומע את ההוא שצועק, אבל כבוד הרב, זה חג יהודי מהמקורות! מה לא? אני מניח שתופתעו, אבל ט”ו באב – חג האהבה, אינו מדבר כלל על האהבה שבין בני הזוג, ועל הקשר הנפלא שבין הבעל והאשה, שכן מצד האמת, בבית תקין, חג כזה נחגג בכל יום, מי שנזכר לאהוב לפי חגים מצבו עגום, לא פחות ממי שחוגג יום מעשים טובים…
 
הנה מודל יהודי אותנטי לחג האהבה: רבי חייא כל פעם שיצא לשוק, אם היה מוצא משהו מתאים, היה קונה אותו מתנה לאשתו, והיה עוטף לה את זה בסודר שעל ראשו, ומגיש לה. חשוב לי שתרגישו את העוצמה שבסיפור, חוץ מעצם האכפתיות והמחשבה שבלחפש לה משהו, זה הרי עוד בעידן שטרום העטיפות והצלופנים, אין מושג כזה בעולם עטיפה, הרי בעוני של אז, הכל תכליתי לחלוטין, ולחשוב לעטוף כדי שתהיה הפתעה, זה שילוב מדהים בין רגישות לגאונות, ולהוריד בשביל זה את הסודר שעל ראשו כדי לעטוף, זו ענווה עצומה ואהבה אין סופית…
 
אז בכל זאת, על איזו אהבה מדובר בט”ו באב, אז הנה הכל מהשורש, בגדול, הסיפור של ט”ו באב מתחיל בזה, שבשבט בנימין מתנהגים כמו בסדום ועמורה, התעללות שם היא קוד חברתי לגיטימי, שאר העם לא עובר על זה בשתיקה ועם, ישראל מחרים את שבט בנימין, וכולם נשבעים שלא יתחתנו איתם.
 
הם יוצאים למלחמת חורמה בתופעה, כחצי מליון שולפי חרב, [ללא תומכי לחימה], יותר מכל הכח הצבאי של מדינת ישראל היום, כולל מילואים בגיוס מלא, מתגייסים להלחם בהשחתה, לא נאריך בתיאור הקרבות, אבל בסופו של תהליך נשאר משבט בנימין בסך הכל שש מאות איש, השמדה כמעט טוטאלית, ופתאום עם ישראל, תופס מה הוא עשה.
 
ואז, “ויבא העם בית אל, וישבו שם עד הערב לפני ה', וישאו קולם ויבכו בכי גדול, ויאמרו למה ה'? היתה כזאת להפקד היום שבט מישראל”. הם הבינו שהשחתה מוסרית רצוי למגר, אבל שבט שלם נמחק לנגד עיניהם איך אפשר שלא לזעוק, “וינחמו בני ישראל” – הם מצטערים, והם מבינים שחייבים שלום… אבל מה, יש שבועה שתוקעת? “ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים, ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים, כי נשבענו ארור נותן אשה לבנימין”??
 
אז איך בדיוק בני בנימין יתקיימו בלי נשים…
 
הנה נמצא הפתרון, בימי החגים כשהבנות יוצאות, בני בנימין “יחטפו בנות”, וילכו איתם אל ארץ בנימין, לא מספיק שאיזה אחד מסדום חוטף את הילדה, הם גם לא נשארים ליד ההורים של האשה, כדי שיהיה מי שיעזור לה, כדי שלפחות יהיה להורים קצת נחת, הם הולכים להקים את ערי בנימין שזה מרחק כמה ימי רכיבה, זה נראה לכם פשוט, אז תגידו לי, אתם הייתם מסכימים שיחטפו לכם את הילדה??
 
אז מה עושים, עם הרגש הכי טבעי של ההורים, שמתנגד למהלך, ממשיכים הפסוקים: והיה כי יבואו אביהם או אחיהם לריב עם בני בנימין על החטיפה, יהיה תפקידם של זקני העם להרגיע את הרוחות, ולומר להורים “חוננו אותם” “למעננו” חמלו על בני בנימין, חייבים לחון אותם ולהקריב מעצמנו, זה למענם, אבל גם למעננו זה חג ההקרבה.
 
מצב שבו חוטפים את הבת שלך הוא לא נעים בכלל, זו הקרבה עצומה לשתוק, בטח אם לוקחים אותם לארץ אחרת, בטח אם רק אתמול חשבת על החוטף הזה, שהוא לא יותר טוב מהסדומים, מי היה מסכים???
 
ט”ו באב הוא החג הנגטיבי של יום ט' באב, אם יום ט' באב הוקבע בגלל שנאת חינם, יום ט”ו באב הוא יום של אהבת אחים, היום בו התפכחנו והבננו, שאפילו אם יחטפו את הילדים, אנחנו נשתוק כי זה למעננו.
 
חג האהבה אינו מדבר על אהבת החתונה, חתונה כזאת היא חצי אבל להורים, האהבה שאנחנו חוגגים היא על ההפנמה של עם ישראל שכולנו אחד, שהקיום וההצלחה של שבט אחר הוא חובתי, ולמעני אני עושה את זה, כי אני אוהב את אחי, גם אם נראה לי שהוא השפל שבמין האנושי, ומתנהג כמו בסדום ועמורה, אני אוהב אותו ומקריב את אושרי, חג האהבה הוא האהבה בין אדם לחברו.
 
ותזכרו את המילה “למעננו”, התחושה וההרגשה שזה למעננו זו אהבה!!