בחירות בממלכת העצים

הייתי אז נער בשנות העשרה, אבא שלי עבד בלשכת המדען הראשי, כשמשלחת עסקנים ממפלגה מסוימת בקשה מאבא שלי, שיעמוד בראשה בראשון לציון, הובטח לו אפילו להיות חבר כנסת, בקשה, זו אולי לא המילה המתאימה, המפלגה לחצה, הבטיחה, נדנדה וכו', לא ראיתם את אבא שלי מככב בתקשורת, אז אתם יכולים להבין מה הוא ענה.

אני הייתי אז נער חדור אידיאלים של אחריות ועשייה, שחלק נכבד מהם ספגתי מהבית, פשוט לא האמנתי, התווכחתי, והתרגזתי, אותי זה עיצבן, עד שמישהו נורמלי יכול לעשות משהו, מה הוא מתחבא מאחורי ספריות וקלסרים.

לאנשים הבוגרים בינינו, ברור לי שלא צריך להסביר את עמדתו של אבא, שעסק אז בענייני מחקר ופיתוח, כשבספריתו, קלסרים עבי כרס של כל החברות הטכנולוגיות שרק תוכלו להעלות על דעתכם, מקומברס ועד “ci ושאר ספינות הדגל של ההי טק בישראל, כשהוא מעורב ומכריע בכל פריצת דרך, ובכל חממה טכנולוגית אפשרית.

הוא הסביר לי אז, שפוליטיקה זה מלוכלך ומריח, זה קומבינות וחיכוכים בלתי פוסקים אינטריגות של אנשים, אתה צריך כל הזמן לחייך, ולהגיד לכל אחד כמה הוא יפה וטוב, להגיע לכל אירוע של כל אדם, מבר מצוה לבריתה, ללחוץ ידיים ללא הפוגה, העשיה בפועל היא אפס, והכל מסתובב סביב היותך הפסיכולוג של האנשים, תגיד לי הוא שאל: משעמם לי בחיים? אין לי מה לעשות, רק לרוץ אחרי כל המשוגעים האלה? ובכל זאת כעסתי אז, ואולי עדיין.

הרבה שיחות בינינו במשך שנים אחר כך, התנהלו סביב משל יותם, המשל הזה מציג בצורה הכי חדה שניתן, ובבהירות הכי גבוהה שאפשר, את החיים הפוליטיים המתוסבכים שלנו: “הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ”, מחפשים, הם באים לזית ומבקשים מלוך עלינו, והוא עונה להם אם אני אתעסק וארדוף אחרי ענייני הממלכה, מי יעשה שמן במקומי? איך תחזרו הביתה בלי שמן מהסופר? הם עוברים לגפן שמסבירה להם שאם היא תמלוך? מי יכין יין? וכן הלאה…

באין ברירה אומרים העצים אל-הָאָטָד [שיח קוצני שאין לו גובה מטר]: מְלָךְ-עָלֵינוּ, עונה הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, כשבסוף הסיפור הלא מוצלח, יוצאת אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. בקיצור אסון. [שופטים ח, ט].

המשל הזה עם כל היופי והתחכום שבו, הוא מאד בעייתי מבחינתי, כי אומנם הוא מציג את הבעיה בצורה מדהימה, אבל מה לעשות שאנחנו זקוקים נואשות לפתרון ולא לחידוד הבעיות, המשל מטיח בפני העם שבחירה גרועה מזו שהם ביצעו לא יכולה להיות.

לא מצאתם, רק את האטד, שיח קוצני יבש שלא רק שאינו מביא תועלת, אלא גם האש הכי קלה אוחזת בו ושורפת את כל היער, אבל אני ציפיתי ליותר מאשר הטחת המציאות בפנינו, ציפיתי לפתרון מושכל לבעיה הכואבת, לזה שהטובים והמועילים מתרחקים מפוליטיקה, וממילא נכנסים כל שאר המשועממים.

אבל המשל הזה, כמה שהפכתי בו מאז ועד היום לעומק ולרוחב, לא נותן קצה חוט לפתרון, הוא כתב חידה קשה לפיצוח, מין קוביה הונגרית כזו שמאיפה שאתה לא מסובב אותה, אתה באיזה תקל במקום אחר, לאטד ברור שאין מה לפנות הוא אטד וזהו, הזית, והגפן, הרי די צודקים, ולשאר העצים הרי אין הרבה ברירות, ואם אתה לא אומר לי מי אחראי לבעיה, אז מה אני עושה עם המשל היפה הזה? לי אין תשובה מלאה, אבל אני אזרוק קריאת כיוון לכולנו.

בחלק מהמפרשים יש מי שמטיל את האחריות, בחוסר ההסתכלות לכיוונם של ארזי הלבנון, אלה שבכלל לא דיברו עליהם, אבל הם מופיעים בסוף הסיפור, שימו לב!! והם המתאימים והמלכותיים ביותר, הם אלו שצריכים להנהיג, אליהם צריכים לפנות. אתם מרוצים מהתשובה? כי אני לא, כי נשארתי עדיין עם שאלות, איך זה שכל העצים לא חשבו על הארזים אם הם כאלה מתאימים? ויותר חשוב מי הם בדיוק הארזים האלה?

אגב אציין שאת השיגעון של העצים להמליך דווקא אטד, המפרשים מסבירים בצורה מאד רציונאלית, זה מאד פשוט, הם רצו מישהו קוצני כזה שאף אחד לא יעז לנגוע בו, כדי שישמור על היער, כדי שאף אחד לא ירצה להתעסק איתם, ובעברית מדוברת, מישהו חזק בביטחון, אחד שמבין ערבית, כזה שאיך שהחמאס יחשוב לירות הם יחטפו. הבעיה שלפעמים קוץ כזה מבעיר אש ששורפת את כל היער, נכון משיח לא בא, ועדיין צריכים שמירה וגדר קוצנית, אכן צריך, מה לעשות, אבל לעשות את זה לעיקר המלכות זה מתכון לשריפה.

יהיה הפירוש אשר יהיה, אחד הדברים שיותר משמחים אותי בחיים, זה שהרב עובדיה הוא לא אבא שלי, תארו לכם שהוא היה אבא שלי, אז הוא היה אומר הרי יש לי שאלות בוערות בהלכה מכל קצווי עולם, הרי יש לי נכסים רוחניים אדירים להעביר לדורות הבאים, הרי אני צריך להרים את העם ולהחזיר בתשובה. ואת כל זה אין מי שיעשה במקומי, ברוך השם שהוא מנהיג את העם, ובכל זאת, הוא לא חדל מלכתוב ולהאיר ולהרים כל יהודי למקומו.

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון יִשְׂגֶּה, רק צדיק יכול גם לתת פירות כתמר וגם להנהיג כארז, הנהגה שנותנת כיוון אמיתי, הנהגה שנושקת לשמים, הנהגה של ביטחון [לא קוצני] מתוך הדר ועוצמה, בברכת ובחרת בחיים.