אם זה לא שם – זה לא קיים!!!

מגיעה הפרשה שלנו, כהמשך ישיר לאותו מעמד – פרשת משפטים, רק השם כבר מוריד את ההתלהבות, ואת מפלס מצב הרוח, זה מזכיר את הקלסרים עבי הכרס בבתי המשפט – לפי סעיף 5 לחוק זה וזה תת סעיף ד… מה לנו ולכל הבלגאן הזה? ולמה זה קשור למתן תורה?! אגב על החתימה הסופית של מתן תורה, וכריתת הברית בין בני ישראל לה', נקרא רק בסוף הפרשה הזו, כך ששווה להישאר ערים… אז ממש מעניין אם ישנה סיבה לכך, שחתימת ההסכם וכריתת הברית, נדחתה עד סוף הפרשה? או שזה בגלל עורכי הדין שעיכבו את החתימה?

קצת תימצות מהפרשה, רק בכדי שנדע עד כמה היא כבדה: בפרשה הזו תמצא התייחסות לכל מה שרצית, או בעיקר למה שלא רצית, דיני שכר ועובדים, דיני תקיפה גופנית ברשלנות, ותקיפה בנסיבות מחמירות, פיצויים, נזקי רכוש, ונזקי גוף ופלילים, כיצד ניקח הלוואה, ויותר חשוב איך להלוות, הלנת שׂכר, והתנהגות עם עובד זר או עבד, מִפְגַּע שלא תוקן, אכלת וזרקת ומישהו החליק על הקליפה, תאונות דרכים, וכל נושאי האחריות הישירה והעקיפה, וגם על השבת-אבדה, ועזרה למי שהרכב שלו נתקע – הכל בפרשה שלנו. על שוחד, רצח או הגנה עצמית, על הונאה בְּמֶכֶר, והונאה בכלל, וגם מה לעשׂות אם השכן לקח את המקדחה שהיתה בסדר גמור לפני 3 ימים, והחזיר אותה במצב אחר, אם השכרת דירה והצינור התפוצץ, אם שכרת רכב והגלגל התפנצ'ר, בקיצור כל הדברים הקטנטנים, המטרידים, המעצבנים והדביקים, החומרים שמהם עשויים החיים.

וזה מה שרוצה הבורא להסביר לנו: השׂיא הרוחני, הוא דבר נפלא וחשוב ביותר, אך החיים בעולם החומר מורכבים מפרטים, מדברים קטנים, ולעיתים מעצבנים, שיש לטפל בהם ושצריך לעשׂות, שקורים פתאום, וזה תמיד ברגע הכי לא טוב, ודווקא שם – שם מתנהלים החיים. ושם נבחנת האמת הגדולה ע”י פעולה קטנטנה. בבית, בדרך, בגן ובמשׂרד, ומרגע לרגע, לא מספיק להדביק סטיקר עם המילים הנכונות. צריך לבדוק שהרעיון הנעלה, בא לידי ביטוי ברגעים הקטנים של החיים. הפרשה שלנו דורשת לשׂים לב לפרטים הקטנים, שם כידוע, נמצא האלוקים.

הפרשה פותחת ב-ו' החיבור: ואלה המשפטים… המראות והקולות של הפרשות הקודמות הם חלק אחד ומופלא מבורא העולם ומהקשר שלנו אליו, אך הביטוי היומיומי לאותן תּוֹבָנוֹת עילאיות, הפרטים הקטנים שסובבים אותנו, הם הצד השני של אותו המטבע, של הקשר לאלוקים.

אז למה הרשימה החלקית והכל כך ארוכה הזו, של כל המקרים הללו כל כך חשובה? כי אמת רוחנית, נבחנת בהשפעה שלה על הבחירות הקטנות של היום-יום שעושה האדם. ביחס אל המשפחה, וביחס אל האדם השני, אולי השונה ממני, אולי השׂנוא והשונא, שבדיוק נתקע לו האוטו באמצע כביש מהיר, האם רק אצפצף בכעס ואחתוך אותו מימין, תוך כדי שאני זורק את שאלת השאלות לאוויר העולם: מי נתן לך רישיון? או שאעצור את הרכב ואפשיל שרוולים. מה תעשה אם תמצא אבידה ברחוב, איך תנהג עם השכיר, מה תעשה אם נקלעת לתגרה, איך תמכור את הרכב עם איזו כמות של הונאה…

כן, הפעולות הקטנות האלו, הם שמניפות את האדם לגובהי מרומים. ורק איתם ועל ידם יש מה לדבר על כריתת ברית עם אלוקים.

האמת הגדולה, לא רק צריכה להתבטא במעשׂים פשוטים של יום יום, אלא שאם הבנתם אמת כזו, ואתם מחויבים לה, האמת הזו חייבת להתקיים לא רק בזמן שלומדים תורה, מתבודדים, או בזמן שיעור הקבלה, ושיעור היוגה השבועי, היא חייבת להתקיים דווקא בין השעורים. בזמן המוזר, המשונה, והלא קשור הזה, שקוראים לו החיים. ואם זה לא שם, זה בעצם לא קיים…