אל תזכור עוונות ראשונים

פעמים רבות מייאש היצר הרע את האדם מלהתקדם בעבודת ה', על ידי שמעלה בפניו מתהום הנשיה חטאים ישנים שעשה ומגדיל אותם בעיניו מאוד. בראותו באיזה שפל מדרגה היה, מתמלא האדם בבושה גדולה, ואין בו עוד רוח  להתקדם בעבודת אלוקיו. ואף שיודע שכבר התחרט ועשה תשובה, משכנע אותו היצר כי חטאיו גדולים כל כך עד שאין לו תקנה. אתה עבריין! – לוחש השטן – ולא משנה כמה התחרטת, כמה בכית וכמה חזרת בתשובה! תחושה זו מביאה את האדם למדרון חלקלק שבו עלול הוא להידרדר מטה מטה.
 
אדם שעולות בלבו מחשבות כאלו, צריך לבחון היטב ולברר עם עצמו: אם “וחטאתי נגדי תמיד”, מביאה אותי להתקדמות חיובית – הרי שהמקור של מחשבות אלו הוא מהיצר הטוב. אך אם היא מביאה אותי לעצירה, היא הופכת להיות נשק של היצר הרע, ועלי לשכוח עוונותי הראשונים, לפתוח דף חדש ולהתרכז בעתיד.
 
אמר פעם אחד מגדולי ישראל, שאין הוא חושש מהנפילה הרוחנית, שעלולה לקרות לכל אדם באשר הוא, שכן “שבע יפול צדיק וקם” (משלי כד, טז), חושש הוא יותר מ”הנפילה כתוצאה מהנפילה”, כלומר, מאותה נפילה ויאוש הבאים כתוצאה מהנפילה הרוחנית, משום שאז יש חשש, שהיצר ינצל את המצב הרגיש ויחדיר באדם שאין לו תקוה, ואז יעזוב גם את המעט שבידו. כך גרם היצר הרע לעוון המרגלים להתרחש! הוא שב ולחש באזניהם של המרגלים: אינכם ראויים לנס! חטאתם בעגל!

גם כאשר מתעורר האדם לתשובה, וגומר בדעתו להתחיל להשתנות, פתאום מגיח ממאורתו מיודענו היצר הרע ומופיע בפניו בדמותו של צדיק גמור. הוא פורט בפניו את כל החטאים והעוונות שעשה מיום עמדו על דעתו, עד שאינו מותיר ברוחו קורטוב של רצון ואמון בעצמו, שהוא ה”רשע הגדול” מסוגל לעשות תשובה ולשנות את מעשיו.
 
והאמת, שצריך האדם לשים אל לבו, כי זוהי אך ורק עצת היצר, המבקש בכל דרך להניאו לבל יעשה תשובה. ולכן אל יפול אדם ברוחו. גם אם רואה את עצמו מלא בחטאים, יתחזק ויתאמץ ביותר לשוב בתשובה, וה' יתברך הרוצה בתשובה, יקבלו ברחמים וברצון.