זכר רב – רבי שמעון בר יוחאי

שורות זכרון על גדולי ישראל

בטרם הגיע לגיל שלוש, ושערותיו החלו לגלוש.
עולה בשמחה ורון, אל הר מירון.
אל מעונתו, של ‘תורתו אומנותו’. ממש כפשוטו.

מי שיכול לפטור את כל הדור, וכל טומאה לעדור.
לכך תיקן את כל הדרכים, כי ישראל בני מלכים.
רוח טהרה הערה, בזכות צער מערה,
שהיתה לו לדירה, וגדל כוחו בתורה. ובה עם בנו חנה, שלוש עשרה שנה.
וזכה לתרץ כל קושיא, בחכמה ובתושיה.
בני עליה הם מועטים, מפני המלכות לא חתים.
בקדושה ובטוהר, גילה לנו ספר הזוהר. והנחילו לנו במורשת, הצדיק שבימיו לא נראתה הקשת.
ובמיתתו יצאה אש כעמוד, התנא שאמרותיו מפוזרים בתלמוד.
המהלך בדרך ומפסיק ממשנתו, בגלל כוחו של אילן ומראיתו, וי לנשמתו.
שמו נזכר בפי כל זקנה, והעיקר הכונה.
ביום ההילולא עולים ומתכנסים – אף יהודי שמהאי עלמא נשחק,
כי כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, גם לבן שמשלחן מלכים רחק.