הלכה יומית (שלישי) – א. פירות העץ והאדמה. ב. “המוציא לחם מן הארץ”. ג. פירות קטנים וחמוצים.

בן איש חי (ש”א פרשת פינחס הל’ א-ב’): על פירות האילן מברכים “בורא פרי העץ”, ועל פירות האדמה מברכים “בורא פרי האדמה”. ומה שלא תקנו לברך בורא פרי “הארץ”, כי שם “ארץ” משובח יותר משם אדמה – “ארץ” זה לשון ריצוי, כמו “רצה ה’ אלקינו בעמך ישראל”. ועוד “ארץ” נזכר תחילה בתורה בפסוק בראשית, וגם בבריאת העולם נזכר שם ארץ יותר – אמנם כתוב גם האדמה, אבל “ארץ” נזכרה יותר. ולכן השם המשובח הזה נתנו אותו ללחם.

ויש טעם אחר שכתב הרב חיד”א, כי “המוציא לחם מן הארץ” הכוונה לארץ ישראל. והדבר הזה נתגלה בעולם מאה שנה אחרי פטירת הרב חיד”א, שהיה יהודי אחד בשם “אהרונסון” שגילה שאם החטה נמצאת בארץ ישראל. החטים של ארץ ישראל הם מספר אחד, ולכן מה עושים? שולחים אותם לאמריקה לקבל דולרים, ואמריקה נותנת לנו חטה גרועה, מה נעשה לה?!… לכן נאמר בתהלים “ויאכילהו מחלב חטה” – מהמובחר שבחטה. ולכן אומרים על הלחם “המוציא לחם מן הארץ”, הכוונה מארץ ישראל.

עוד אמר טעם הרב חיד”א, שתקנו בברכת הפירות שם “אדמה”, כי יש חמשים וחמשה מיני פירות אדמה, כמנין “האדמה” – הבן איש חי כאן אומר שזה דוקא בארץ ישראל בלבד, כי אולי בעולם כולו אפשר שיהיו יותר מחמשים וחמשה. אבל אני לא יודע, בעולם כולו יש יותר מחמשים וחמשה?! מי שמכיר פירות אדמה יותר מחמשים וחמשה, שיביא לי רשימה שלהם… אין דבר כזה.

פירות של עץ שהם עודם קטנים, שלא הגדילו, והם חמוצים – מרן פסק שאם הם נאכלים על ידי הדחק מברך בורא פרי העץ. אבל האחרונים כתבו שיותר טוב לברך שהכל, “שהכל פוטר הכל”. אבל אם בשלום או תקנום באש, מברך בורא פרי העץ, כי בעודם חיים היו נאכלים על ידי הדחק. ולכן פירות קטנים שהם חמוצים ומבושלים כמנהג עירנו – אני לא מכיר פירות כאלה שמבשלים אותם. אם ברור להם שהיו נאכלים – מתחילה. על ידי הדחק, יברכו עליהם אחר בישול “בורא פרי העץ”. ואם ספק אולי לא היו נאכלים ע”י הדחק, יברכו עליהם אחר בישול “שהכל”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉