הלכה יומית (שלישי) – א. יראת ה’ של עובדיה הנביא. ב. נס חנוכה בירושלים.

בפרשה הזאת יש קטע מיוחד שקוראים אותו לחתנים, ובחוץ לארץ היו מוציאים ספר תורה במיוחד לחתנים. חתנים ממש, לא חתני בר מצוה. “ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם בכל”.

מורנו ורבנו רבי כלפון ע”ה כותב שהמנהג בג’רבא כאשר מגיעים לקטע הזה, שהחתן אחרי שקרא את כל הפסוקים, שבעה פסוקים עם תרגום, לוקח ספר תורה ומסתובב איתו בכל בית הכנסת, וכל אחד ואחד מנשק ספר תורה. למה? זה כאילו החתן נשבע שלא יקח אשה מבנות הכנעני. הרבה אנשים מתפתים, אדם לומד באוניברסיטה, ומוצא גויה אחת, ואומר: “הגויה הזאת יותר טובה מכל היהודים, בעלת שכל, בעלת מדות, בעלת חן”. ובסוף יוצא לו הפוך. אבל עד שיוצא לו הפוך יעבור עליו עידן ועידנין ופלג עידן. לכן הוא לוקח ספר תורה.

וככה היה עושה רבי חיים פרץ שיהיה בריא בצרפת, שהיה גר בעיירה קטנה שבקושי היה שם מנין ביום כיפור. בכל השבתות אולי היה מתפלל ביחיד, אני לא יודע איך היה מתפלל. אבל ביום כיפור היה רופא אחד מתבולל שמו ד”ר סטרן (פה אומרים שטרן, אבל בצרפתית זה “סטרן”, כמו שמשון שהם אומרים “סמסון”), שהוא לא בא בליל כיפור ולא בא ביום כיפור, ובא בנעילה. רבי חיים אומר: “הגיע ד”ר סטרן, ניתן לו עונש בגלל שלא בא אתמול ולא בא הבוקר, שיקח ספר תורה ויסתובב בו בכל בית הכנסת”. ככה היה עושה כדי לחזק אותו עם עם ישראל. הוא יודע שזה לא עונש אלא אדרבה זה ברכה בשבילו.

לכן כל אחד ואחד ידע כמה שאפשר יחזק. בארץ ישראל ברוך ה’ כמעט ולא צריכים, אפילו שיש גם התבוללות. אבל בחוץ לארץ ההתבוללות מגיעה לשבעים-שמונים אחוז, ככה באמריקה. ובצרפת אני לא יודע, אולי ששים או שבעים אחוז. לכן צריכים להיזהר מאד בדבר הזה. באוניברסיטה תלמד דוקא עם יהודים, ותלמד רק תורה שלנו, כי היא יקרה מכל דבר בעולם.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉