הלכה יומית (חמישי) – א. ברך עלינו מז’ בחשון. ב. מי שטעה ואמר לפני הזמן. ג. ברך עלינו בחוץ לארץ.

למה אנחנו שואלים את הגשמים בשבעה בחשון, ולא מיד אחרי חג הסוכות? כי חכמים קבעו שבועיים למי שגר בקצה האחרון של ארץ ישראל להגיע לביתו, “כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת”.

היום הטעם הזה לא שייך, קודם כל אנחנו לא נוסעים לירושלים בחג הסוכות, ואם נוסעים אז חוזרים ביומו, ואפילו לחוץ לארץ אפשר להגיע תוך יום או יומיים. ודבר שני, חכמים דברו בזמן החרבן, ומי היה הולך בזמן החרבן לירושלים? הר”ן כותב שאפילו אחרי החרבן נהגו יהודים לעשות מעין זכר למקדש, והיו הולכים לחג הסוכות לירושלים ומתפללים, לא בדיוק במקום של הר הבית אלא במקום מסויים לזכור את זה. והביא ראיה ממדרש שכתוב: “עיניך יונים” – כמו שהיונה תמיד חוזרת לשובך שלה, כי יונה שגדלה באיזה מקום ואח”כ גורשה משם או הלכה מכל סיבה כל שהיא, היא חוזרת למקום שלה, זה הטבע של היונה. כך ישראל תמיד זוכרים את בית המקדש, ואת המקום שלהם.

מה יהיה לעתיד לבוא? מסתמא כאשר יבוא המשיח בעז”ה, כולנו אומרים “ברך עלינו” מיד יום-יומיים אחרי חג הסוכות, ואין שום בעיה בזה.

*

בימינו אם אדם טעה ואמר “ברך עלינו” לפני שבעה בחשון, מה הדין? יש חכמים שפוסקים על פי המשנה ברורה בלבד, ולא רואים אחרונים, כי האחרונים בשבילם לא יודעים ללמוד. אם זה “גינת ורדים” שזה חכם מצרי, מי אמר שהוא יודע ללמוד?… ואם זה פלוני וכו’. אבל זה לא נכון, חייבים לקרוא דברי כולם. וראיה לדבר, משנה ברורה בעצמו בשערי תשובה מביא מחכמי הספרדים. מי אמר לכם שחכמי הספרדים בטלנים? זה לא נכון.

וכאן חכמי הספרדים פוסקים שאם אדם טעה ואמר “ברך עלינו” לפני שבעה בחשון, לא חוזר. כך פסק הרב עובדיה, וכך הדין. אלא מה, לכתחילה מחכים עד שבעה בחשון, זכר למה שהיו עושים אבותינו.

*

לכן חשוב בכל דבר ודבר לזכור מעשי אבותינו, ולהמשיך בדרכם, ולא להרוס. אחד אמר לי היום: בימינו בעשרים ושנים בדצמבר כבר הגיע החורף, אז למה בחוץ לארץ לא נעשה ברך עלינו בעשרים ושנים בדצמבר? אמרתי לו: די, מספיק, אם כל אחד ואחד ישנה אז במקום הזה יהיה ככה, ובמקום הזה יהיה ככה, ובמקום הזה יהיה ככה. חכמים קבעו ששים יום אחרי התקופה, וזה הכל, לא פחות ולא יותר.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉