הלכה יומית (שלישי) – א. “אחרי בלותי היתה לי עדנה”. ב. מותר חשנות מפני השלום.

“ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן”. יש בזה שני פירושים: יש אומרים “היתה לי עדנה” בניחותא, אחרי שהגיעה לגיל זקנה נעשה לה נס והתחילה לתת חלב וכדו’, אבל הקושיא היא “ואדוני זקן”. ויש אומרים לא ככה, אלא הכל בתמיהה, “אחרי בלותי היתה לי עדנה”? וכי תהיה לי עדנה אחרי בלותי? ועוד דבר, “ואדוני זקן”.

מאי נפקא מינה בין הפירושים, מה שה’ אומר אח”כ לאברהם ששרה אמרה “ואני זקנתי”, לפי הפירוש הראשון היא לא אמרה ואני זקנתי, אלא אמרה “היתה לי עדנה” בניחותא. ולפי הפירוש השני, ה’ אמר חצי הדברים, כי מה שאמרה “היתה לי עדנה” זה בתמיהה, היתה לי עדנה? ולכן אמר “ואני זקנתי”.

רבי כלפון ע”ה אומר שחכמים אמרו “מותר לשנות מפני השלום”, לא לשקר אלא רק לשנות, דהיינו לומר חלק מהדברים. אבל יש מקום אחר שמשמע שמותר לשקר לגמרי, “אביך צווה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף”, והרי הוא לא ציוה את זה בכלל, ומשמע שמותר גם לשקר מפני השלום. לכן כנראה בשר ודם אם הוא מוכרח לשקר – ישקר, אבל אצל הקב”ה לא יתכן שיאמר דבר לא אמת, אלא שאמר חלק מהדברים בלבד. ולכתחילה כדאי להיזהר בדבר הזה, שלא לומר דברי שקר בכלל.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉