הלכה יומית (רביעי) – א. “חק לישראל”. ב. אמירת ברך עלינו. ג. ג’רבא זקוקה לגשם. ד. תוותר וה’ יוותר לך.

-ההלכה נמסרה ע”י מרן ביום שלישי-

היום מתחילים “חק לישראל”. אבל כיון שיום ראשון ויום שני לא קראנו, אז היום נקרא את הפסוקים בלבד של יום ראשון ויום שני, ונמשיך של יום שלישי.

*

וצריך לדעת שעכשיו אין צורך לחזור תשעים ואחת פעמים או מאה ואחת פעמים על “משיב הרוח”, כי אפילו אם אמרנו בטעות “מוריד הטל” יוצאים ידי חובה. מתי צריכים לשנן מאה ואחת פעמים וכולי האי והלואי? רק שמתחילים “ברך עלינו”.

*

בארץ ישראל מתחילים “ברך עלינו” בתאריך קבוע – ז’ בחשון. פעם היה ככה בכל אפריקה, כך מעידים הגאונים. אבל היום אין בכל העולם מי שאומר בז’ בחשון, רק בג’רבא בלבד, כי היא זקוקה לגשם. יכול להיות שם כמה חודשים ואין טיפת גשם, ואחר כך מתפללים הרבה ועושים תעניות, כמו שכתוב בגמרא. אנחנו היום לא עושים תעניות, ואם אין גשם מביאים מחו”ל. אבל בג’רבא אין דבר כזה, הם צריכים גשם לא רק בשביל השדות, אלא גם בשביל לשתות, איך היו שותים? יש להם בבית בורות מלאים גשמים, והם מסננים אותם, וכל פעם שהיו לוקחים מהבור היו מסננים עוד פעם את המים. כך היו עושים אצלנו בחו”ל. לכן אצלנו בבית בארץ הברזים עם מסננת מבד, בשביל מה המסננת הזאת? כל מי שבא לבית אומר: מה זה? ואני חשבתי שככה זה בכל הבתים, אבל זה רק אצלנו, כי התרגלו בג’רבא שלא שותים בלי סינון. ושם לפעמים אין מים לשתות פשוטו כמשמעו, אז עושים תעניות, שלוש תעניות ועוד פעם שלוש תעניות ועוד פעם שבע תעניות. אבל אף פעם לא הגיעו לשבע, כי הקב”ה שלח גשם.

ושואלים הרבנים בדרשותיהם: מדוע בתונס יורד גשם בלי תעניות, ובג’רבא כל הזמן תענית תענית ותענית? הרי אנחנו שומרים תורה ומצוות יותר מהתוניסאים, כי בתונס לא שומרים כל כך שבת (פעם היו שומרים). התשובה היא, כי התוניסאים נדיבים, וכשיבוא עני נותנים לו. ואם יבוא מישהו לקנות בשר, אני זוכר את זה, ואומר למוכר: שבוע שעבר לא שילמתי לך, שכחתי לשלם לך על הבשר. הוא עונה לו: “שהמוות ישכח אותך”, כך אומר לו בערבית: “אלמות ינשאך”, כלומר אין דבר… ואם יבוא עני ביום ששי, ואומר לו: נשאר לך קצת בשר? המוכר לוקח את כל השאריות, ואומר לו: תקח הכל, ותעשה איתם שבת. אבל בג’רבא לא ככה, מדקדקים על כל פרוטה. לכן בג’רבא אסור להלוות ביצים עם ביצים, כי יתכן שזה מספר אחת וזה מספר שלוש, אוי ואבוי… זו גזילה, זו גניבה. כך מספרים בסיפורים שלהם.

*

אדם צריך להיות ותרן וסובל ועניו, כמה שאתה מוותר – הקב”ה מוותר לך. רבי חיים זאיד הביא כאן סיפור מענין מאד (אני לא יודע מאיפה הוא מביא את הסיפורים האלה): פעם היו שנים בעל ואשתו, הבעל עבודתו ברחובות ואשתו עבודתה בפתח תקוה, והם רוצים לעקור ולעבור דירה. היא אומרת: בוא נגור בפתח תקוה וכל יום תיסע לרחובות. והוא אומר לה הפוך: נגור ברחובות קרוב לעבודה שלי ואת תסעי כל יום לפתח תקוה. שאלו את רבי חיים זאיד, ואמר להם: “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”. הבעל קיבל בעל כרחו את הדין, והתחילו לגור בפתח תקוה. כעבור שבוע, מקום העבודה שלו התבטל, ועבר לפתח תקוה. אמר לה: הנה אנחנו ביחד בפתח תקוה. “ואת עמק עכור לפתח תקוה”.

אדם צריך ללמוד לוותר. כשאתה מוותר – מהשמים מוותרים לך על הרבה דברים שלא היית בסדר.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉