הלכה יומית (ראשון) – א. “כי תקנה עבד [שהוא] עברי”. ב. וילדה “לו” רפויה.

“כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד”. רש”י אומר: מה הפירוש “עבד עברי”? עבד שהוא עברי או עבד של עברי? והמסקנא היא עבד שהוא עברי. וכך כתוב במקום אחר “כי ימכר לך אחיך העברי”, לא אמרתי אלא אחיך.

אותה השאלה אפשר לשאול גם על התואר “תלמיד חכם”, אם הכוונה תלמיד שהוא חכם או תלמיד של חכם? ואפשר לפשוט את זה מלשון רבים “תלמידי חכמים”, אם נאמר תלמיד שהוא חכם, אז ברבים צריך לומר “תלמידים חכמים”, ואף אחד לא אומר ככה. אלא “תלמיד חכם” – תלמיד של חכם. התימנים לא אומרים “תלמידי חכמים”, אלא אומרים “תלמיד חכמים”. אבל אפשר לומר גם “תלמידי חכמים”. אפשר לומר ככה, ואפשר לומר ככה. אבל “תלמיד” זה בסמיכות, ופירושו תלמיד של חכם, לא תלמיד שהוא חכם, כי אם כך היה צריך לומר “תלמידים חכמים”.

*

אחר כך נאמר: “וילדה לו בנים או בנות”. רוב העולם אומרים “וילדה לו”, לו בדגש. וככה נמצא בכמה חומשים ובכמה דפוסים. אבל הרד”ק בספר מכלול כותב “וילדה לו” רפויה. ולכאורה זה מקף וזה דחיק, למה רפויה? אפשר לומר טעם, כי ראינו כתוב בהגר “ויקרא אברהם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל”, ולא כתוב “ילדה לו”. ואילו בשרה נאמר “ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק”, כתוב פעמיים “הנולד לו” “אשר ילדה לו”. למה? הטעם פשוט, ישמעאל שאינו הולך בדרכי אביו, כי אברהם כולו מדת החסד וכולו מעשים טובים, וישמעאל בהמה בצורת אדם, וכל ליל שבת עושה לנו צרות, הוא לא יכול לנוח, ימח שמו ואיבד זכרו. לכן כתוב “ילדה הגר”, לא ילדה לו. ואילו יצחק אבינו שכולו מדות טובות ומיוחד, כתוב בו “הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק”.

עכשיו, העבד העברי שלוקח אשה כנענית, כתוב “אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות”. מצד אחד “ילדה לו”, ומצד שני אם אחרי שש שנים “האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו” אז היא לא קשורה אליו. לכן באה “לו” רפויה, כי זה תלוי בו, אם אמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, אין הכי נמי, יעשו לו מרצע באזנים והוא נשאר עם האשה, ואם לא אמר ככה, אז על כרחו אחרי שש שנים יוצא לחופשי.

צריך לדקדק בכל דגש ובכל דבר, ולהבין בעזרת ה’ את התירוץ האמיתי.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉