הלכה יומית (חמישי) – התרת נדרים

הערב יש לנו “התרת נדרים” בין מנחה לערבית. ובן איש חי של הפרשה (בשנה שניה) מדבר בדיוק על נדרים. הוא אומר שיש נדרים של מצוה, כמו נדרי צדקה ודבר מצוה של לימוד וכיוצא. ויש סוג אחר, “נדרי איסור”, שאוסר על עצמו דברים המותרים, כגון שלא יאכל, שלא ישן, ולא ילך ולא ידבר, “אני לא אדבר עם פלוני”, “לא אלך אתו”, “לא אכנס אצלו בבית”. הדברים האלה נקראים “דברי רשות”, ואפשר להתיר אותם, אם ימצא לו פתח. למשל הרב יאמר לו: אילו ידעת שהאיש הזה שאתה חושד בו שהוא אדם לא טוב, הוא אדם כשר ואדם טוב. וממילא יעשה לו התרה על זה. ואם לא מצא פתח והוא רוצה לקיים את נדרו, זה לא טוב, ונקרא רשע.

היום כמעט כל דבר יש לו פתח, כי עושים “פתח מתוך חרטה”, אתה מתחרט על הנדר, כלומר שאתה אומר הלואי שלא נדרת, נדרת בשעת כעס ולא ידעת מה אתה מדבר, והלואי לא נדרת מעיקרא. זה נקרא “חרטה”. ואם הייתי יודע שסופך להתחרט לא היית נודר, זה נקרא “פתח”. וזה “פתח מתוך חרטה”. ובזה אפשר להתיר כמעט כל הנדרים שבעולם.

רק הנדרים של מצוה, מצוה לקיים אותם. אלא אם כן הדבר למעלה מכחו. למשל היה חכם אחד בג’רבא לפני מאה שנה, שעשה נדר “כל יום ויום אני אכתוב חידוש”. עברו כמה ימים והמוח שלו יבש, מה לעשות?!… היה אדמו”ר אחד באמריקה (מחבר ספר טהרת יום טוב) שכתב: שמע ה’ וחנני – בשורש לח ומוח רטוב, ה’ היה עוזר לי – בהדפסת ספרי טהרת יום טוב. “שורש לח ומוח רטוב”, מוח רטוב הכוונה שמביא הרבה חידושים? לא יודע… אבל בכל אופן הוא כתב שמונה עשר כרכים וכל כרך היה שולח לאבא. אבל הבחור הזה מג’רבא שנדר על חידושים, צריך לחדש ממש קושיא ותירוץ, ולא מצא שום קושיא, מה לעשות?!. ניסה הכל ולא עלה בידו. הלך לתונס לרב הראשי אז, רבי משה שתרוג זצ”ל, והרב אמר לו: “מותר לך מותר לך מותר לך. זה דבר שלא תוכל לעמוד בו, הנדר בטל מעיקרו”. אבל דבר של מצוה שאתה יכול לעמוד בו, מצוה לקיים אותו.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉