הלכה יומית (חמישי) – ברכה על פרי עם ריח טוב

בן איש חי (ש”א פרשת ואתחנן סט”ו): מי שמביאים לו פרי שיש בו ריח טוב, שראוי לאכילה וגם יש בו ריח טוב, אם לקח אותו להריח בו, ואפילו נוטלו להריח בו ולאוכלו, מברך “הנותן ריח טוב בפירות”. ויש אומרים שאם הפרי עומד לאכילה ובא לפניו לאוכלו, שאלמלא רוצה לאוכלו לא היה מביאו להריח, אין לברך עליו כשהוא מריח בו. ויש לחוש לדבריהם, ואין לברך אלא דוקא אם מביאו לפניו כדי להריח בו דוקא. וכן המנהג פשוט פה עירנו, כשמביאים לפניהם פירות שיש בהם ריח טוב לאכילה, אין מריחים בהם, שלא יצטרכו לברך על הריח. ולפי זה אדם חולה וכיוצא בו, שמביאים לו פרי שיש בו ריח טוב להריח בלבד ולא לאוכלו, צריך לברך.

כל זה דינא דגמרא, אבל הרב אומר בסוף שלא כדאי לברך בכלל, כי יש מחלוקת בברכה “הנותן ריח טוב” או “אשר נתן ריח טוב”. אבל תמיד התפלאתי על זה, כי יש לנו דוגמא לזה בבוקר “הנותן לשכוי בינה”, ויש גירסא “אשר נתן”, ולא מבטלים את הברכה בגלל חילוקי לשונות. ומצאתי בילקוט יוסף בשם אבא שלו ז”ל, שאומר שאין לבטל את הברכה הזאת בגלל דקדוקי עניות של הנותן או אשר נתן, אלא אומרים “הנותן ריח טוב בפירות”, כמו שכתבו רוב הפוסקים. אבל בתנאי שמביאים את הפרי בשביל להריח בו דוקא.

ל הזה וידבר עם הקירות. אין דבר כזה בעולם, העולם הזה לא יכול לבוא מאליו, וכל מי שיחשוב קצת לא יכול לחשוב שהאדם שמורכב ממאה מלייארד תאים זה בא מפיצוץ, שיתפוצץ המח שלו עם כל המוחות של הפרופסורים שכמותו, והעולם לא בא מפיצוץ. נקודה.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉