הלכה יומית (חמישי) – א. הילולת אור החיים הקדוש זיע”א. ב. חשיבות הברכה.

סיפור ששמעתי אתמול על רבי חיים בן עטר (אולי שמעתי פעם ושכחתי), שכתב אותו רבי יוסף משאש, ששמע אותו מרבי רפאל אלנקווה – אחד מגדולי הרבנים במרוקו (יש לו ספר על חושן משפט “פעמוני זהב”): פעם אחת היה מישהו שהיתה לו שדה עם מעיין שזורם כל הזמן, ובאו הרבה אנשים להנות ולשבת בצל האילנות ולשתות מהמעיין, והיה מרויח מזה כסף כמובן. והנה יום אחד המעיין החליט להתייבש, החליט לעשות “שביתה” ולא רוצה לזרום יותר. הוא לא ידע מה לעשות, הביא מומחים ולא עזר שום דבר. הלך לרבי חיים בן עטר, אמר לו: תשתה כוס מים. הוא שתה, ואמר לו: שכחת לברך, מה אתה עושה? צריך לברך. אמר: אוי שכחתי, “ברוך אתה ה’ וכו’ שהכל נהיה בדברו”. אמר לו אור החיים: הסיבה שהמעיין התייבש כי אתה לא מברך על המים. אדם צריך ללמוד לברך. אמרו: מנין לנו הדבר הזה? שנאמר “ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה”, בששון ראשי תיבות ברכות שתים שהכל ובורא נפשות. אמר לו: עכשיו הכל יהיה בסדר. הלך הביתה, התחיל לברך, ומאז המעיין נפתח כרגיל.

לכן אדם ילמד מזה כמה חשוב לברך. ראיתי כתוב שבימינו עשו נסיון חוקרים מאמריקה, הביאו שני סוגי מים, הראשונים ברכו אותם בכל הברכות שבעולם, שיהיו מתוקים יהיו ערבים ויהיו בריאים, והמים השניים קיללו אותם שיהיו ארורים ויהיו מקוללים, מי המרים המאררים. ואח”כ ראו שבמים הראשונים יש כל מיני ויטמינים, ובאחרונים כל הרעלים הגיעו בהם. הדיבור של אדם פועל הרבה מאד.

אדם יתרגל לברך, ואפילו על דבר קטן, יגיד: תבורך מפי עליון, שיהיו לך חיים טובים וארוכים. צריך ללמוד את הדבר הזה. ולא יחשוב שיקלל את חבירו, כי אם הקללה יכול להיות שהיא פועלת, מה אתה מרויח מזה?! ואם היא לא פועלת אז סתם זרקת קללות. לכן אל תקלל רק תברך, ומי שיברך – יהיה מבורך, שנאמר “טוב עין הוא יבורך”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉