הלכה יומית (חמישי) – א. כמה זמן היתה מכת חושך? ב. פסוק נחלק לשתים. ג. להתרגל בכתיבת חידושים על הפרשה. ד. לחדש בדרך הפשט על רש”י.

היום בקריאת התורה, החזן שיהיה בריא עשה שלוש שגיאות: “ואמרת להם” זה שופר הולך, והוא עשה בטרחא. “עולת תמיד” זה טרחא, והוא עשה בשופר הולך. “ובראשי חדשיכם” זה פשטא, והוא עשה בשופר הולך. איפה שיש שופר הולך עשה טרחא, ואיפה שיש טרחא עשה שופר הולך. מה נגיד על זה? “איפה ששופרת – הטרחתי, איפה שהטרחת – שופרתי”… צריך לשים לב, לא קוראים ככה. בהתחלה “ואמרת להם” שתקתי לך, אבל אח”כ ב”עולת תמיד” ראיתי שזה הפוך, כתוב בספר טרחא ועשית שופר הולך.

*

דבר שני, השעון הזה “מסכן” שמישהו יתנדב להחליף לו בטריה. זה לא כבוד התורה, לא כבוד הישיבה, ולא כבוד התפלה. צריך להיות מדוייק. יש שעון אחד באנגליה, שעון ענק, שכל יום ויום בא אליו עובד ומסדר אותו על הדקה ועל השניה. כי זה היה חידוש לפני שלוש מאות-ארבע מאות שנה. אבל בית הכנסת מגיע לו מישהו אחראי שישים לב לזה.

*

ודבר שלישי, עכשיו מצאתי ב”חק לישראל” דבר פלא פלאים. כתוב כאן בפסוק הרביעי של נביאים: “קולה כנחש ילך”, והתרגום “קל ניקוש זיניהון כחיון זחלין”. מה זה כחיון? צריך לומר “כחוין” (ו’ שוא וי’ קמץ), כי הנחש נקרא “חויא”. אלא מי שהעתיק הפך את האותיות, ובמקום “כחוין” כתב “כחיון”. אף פעם לא חידשתי את זה, אבל עכשיו קיבלתי אומץ… הדברים האלה ברורים. יחלקו עלי? שיחלקו. לא אכפת לי מכל העולם, העולם כולו הבל וריק. בעוד מאה-מאתים שנה כולם יתקנו בספריהם “כחוין”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉