אם קיבל על עצמו להתענות כמה ימים ברצף סגי בקבלה אחת יום קודם שמתחיל להתענות במנחה! ואם קיבל שלא ברצף כגון ב’ ו ה’ וכיוצ”ב, לכתחילה כדאי שיקבל ע”ע תענית כל פעם יום קודם במנחה, ואם קיבל על עצמו תענית במנחה שלפני היום הראשון, ואמר שמקבל על עצמו להתענות ב’ וה’ כך וכך פעמים י”א שמועיל (שו”ע תקסב ס”ח), אבל בלא קבלת תענית כלל במנחה לא מהני.
קבלת תענית היא כקבלת נדר ולכן אי אפשר לומר (שמקבל עליו במנחה יום קודם) “בלי נדר”, אבל יכול לומר הנוסח בסידור (איש מצליח עמ’ 246) “ואם לא אוכל או לא ארצה, כשאומר מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר, אוכל להפסיק וכו'” ובזה נמלט מכל חשש והמנעות.
עד ר”ח אב מותר לקנות כל דבר שאין מברכים עליו שהחיינו (ורק אחרי ר”ח אב ממעטים במשא ומתן של שמחה).וה”ה לתפור בגד חדש עד ר”ח אב, ובלבד שלא מברכים עליו שהחיינו.
כולם לא מכריזין על צום גדליה, עיין בכה”ח שם אות כ”ז שיש גורסים במקום צום כיפור צום גדליה, ולכן כתב שאין להכריז עליו, וביאר הטעם מכיון שגם הוא ידוע לכל. וכן הוא בסידור איש מצליח.
לגבי התעניות הקלות – אם כאשר יעדר מהעבודה ביום הצום עלולים לפטר אותו, יש מקום להקל בזה, ויכין את עצמו כיאות לצום בכל מה שאפשר לו (יקום מעט לפני עלות השחר, וישתה אז חלב או מיץ ממותק, ובמשך היום ינוח בין-לבין כמה שיוכל), וילך לעבודה בעודו בצום. ואם בהמשך היום יראה שלמרות כל ההשתדלות אינו יכול לסבול את התענית והוא אנוס לשתות – אין עליו עוון. וראוי שלא ישתה בכל פעם אלא פחות מרביעית. (וטעם ההיתר, משום שבאיסור דרבנן ובמקום צורך כזה, יש מקום לסמוך על הסוברים דמותר להכניס עצמו לאונס, ובפרט שאין הדבר ברור שיצטרך להפסיק הצום, וייתכן שבסופו של דבר יצליח לעמוד בתענית).
אבל כל זה רק במקום חשש איבוד העבודה וכאמור, אבל אבל אם אין חשש שתהיה בזה עילה לפיטורין, כגון שיכול לקבל חופש מן העבודה בתענית על חשבון החופשה השנתית שלו, או לעבוד רק חצי יום, ולא יהיה לו נזק בעבודה לטווח הארוך, חייב לעשות כן ולצום צום מלא.
אם מועיל להיפטר מתענית בכורות על ידי למוד משנה אחת בהבנה?
תענית בכורות היא דין גמור ומוזכרת בשלחן ערוך סי’ ת”ע ס”א, וגם ההיתר של סיום מסכת הוא רק בגלל שירדה חולשה לעולם בזמן הזה, ובדורות עברו היו הבכורות צמים בערב פסח, ולכן א”א להפטר ע”י לימוד משנה אחת. מה שכן לדעת מרן שליט”א אפשר לעשות סיום מסכת גם על משניות בלבד אם למד בהבנה ברורה כגון עם פירוש הרע”ב. ומי שיודע מעכשיו שבערב פסח יהיה במקום שאין בו סיום, יתחיל מעכשיו ללמוד מסכת כדי שיהיה לו סיום בערב פסח.
