אבלות

אין הדבר כדאי, כי יתכן ובפסיעות של סוף קדיש תתקבל הם נחשבים פסיעות של החזרה (עי’ בשו”ת יבי”א ח”ה או”ח סי’ ט)

עושה אזכרת האחד עשר בתום אחד עשר חודש, ומפסיקים אז שבוע מלומר קדיש.

בערב חג מותר.

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).

יש לאחר את התענית ליום ראשון {ש”ע סימן תקס”ח סעיף ט}
וצריך לקבל את התענית בתפילת המנחה ביום שבת קודש.
{הנוסח מופיע בתפילת שמנה עשרה לפני יהיו לרצון האחרון}
בדיעבד אם שכחו לקבל תענית בתפילה אפשר לומר הנוסח עד צה”כ.
ואם נוהגים במשפחתם להקדים התענית יכולים להמשיך במינהגם ולהתענות בשישי.
וכשמתענה ביום שישי ומעוניינים להקדים ולאכול
יש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה ולאחר “הפלג” להדליק נרות ולהתפלל ערבית של שבת{גם מי שבדרך כלל לא מתפללת}
ואח”כ אפשר לקדש ולאכול אף קודם צאת הכוכבים.
{צריך להשים לב שבנוסח קבלת התענית לומר שמקבלת תענית עד אחר תפילת ערבית ולא לומר עד צה”כ}