עין יעקב

במסכת תענית (דף כה ע"א) מסופר על רבי חנינא "...חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא אמר לה בתי למאי עציבת אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. ע"ש. וקשה לי שהרי בשלחן ערוך אורח חיים (סימן רסג) כתוב מי הם החייבים בהדלקה, ושם כתוב שהאשה חייבת ואם היא לא נמצאת אזי בעלה מדליק. א"כ למה בתו הדליקה? רבי חנינא היה אמור להדליק או אשתו. וכן הרי רבי חנינא היה אמור להכין את הנר ופה בתו הכינה את הנר.

מהו הפירוש הפשטי במשפט "מחשבה טובה - הקב"ה מצרפה למעשה"? אם נאמר שזה מלשון "צירוף"=חיבור, הרי במשפט דלעיל לא נעשה המעשה, ואין כאן מה לצרף=לחבר. נראה בעיני שזה מלשון "צורף כסף": הקב"ה לוקח את מחשבתו של האדם וכביכול מצרף ומזכך אותה עד כדי הפיכתה למעשה ממש. זה גם מסתדר עם דברי רב אסי בקידושין (דף מ' ע"א) על הפסוק הנ"ל: "אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

במסכת ברכות מסופר על בריונים שחיו בשכונתו של רבי מאיר והוא התפלל עליהם שלא יחיו, וברוריא אשתו אמרה אמרה שכתוב "יתמו חטאים מן הארץ..." ולא כתוב חוטאים, ושיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה... בפסוק "יתמו חטאים..." במילה חטאים האות ט' היא דגושה מה שאומר שהכוונה היא לאנשים חוטאים כמו שמפרש רש"י במקום. רציתי לשאול את כבוד הרב, מדוע שינתה ברוריא את משמעות המילה אם באמת כוונת המילה היא לאנשים חוטאים ולא לחטאים?

במסכת שבת (פרק ו משנה ה) מדבר על פאה נכרית, אז משמע שיצאו בפאה נכרית. אז אך הפוסקים שאוסר את הפאה בזמננו יסביר את זה?

מה שאמרו במסכת שבת (דף כ"ג ע"א) "כל השרפים יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם" וכן: "כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר".
א. באמירות כאלה, האם "יפה מכולם" פרושו שהוא בעל האיכות הטובה ביותר בגשמיות, או שהוא יפה מכולם ברוחניות?
ב. אם הכוונה ליפה בגשמיות, מה הדין אם מוצאים שרף שהוא עוד יותר טוב משרף קטף? האם עדיין מעדיפים שרף קטף או שמעדיפים את התגלית החדשה? נראה לענ"ד שאותה שאלה שייכת גם בתרופות הנזכרות בגמרא ובתרופות חדשות שהתגלו מאוחר יותר.
ג. בשמן זית לא כתוב "יפה מכולם" אלא "מן המובחר". מדוע שנוי הלשון? האם זה אומר ששמן זית הוא אחד מהטובים ביותר אך לאו דוקא הטוב ביותר?