עי’ בהלכות המובאות בתחילת תיקון קוראים איש מצליח (סעיף י’) ע”פ הלכות חנוכה וכמו שכתב כבודו.
ועוד בקונטרס “למען ידעו דורותיכם” (ח”א עמ’ לג) ושכ”כ בספר יעלה הדס בשם מרן ראש הישיבה שכן נהגו באלגריבה (ברובע הקטן) וכ”כ ר’ יחזקאל מאזוז בספר “ים של שלמה” ושכן דעת ר’ חיים חורי ע”ש. וכן נהג הגר”ש חירארי אולם בגאבס ובתוניס הניחו להפך. ואם זה לא יספק את הקהל יעשו כרצונם, שאין בזה הכרח.
זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.
אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.
"סליחות שפתי רננות ופירושיהן, שהן אוצר בלום מפניני שירתם של חכמי וגאוני ספרד זיע"א, וכל דבריהם כגחלי אש, ומעודי אהבתי לעיין בהם, אף כי לא נהגנו בהם כלל בעיר מולדתי תונס" (מרן ראש הישיבה שליט"א במכתבו הנדפס בראש הסליחות "שפתי רננות").
