הרב שילת (במאמר בספר זכרון לרב יצחק נסים זצ"ל כרך שני) כתב שאולי מחמת חולי (ועול גויים וכו') נגרם להרמב"ם אונס או שכחה. בשאלה העתקתי מכלי שני ואולי שבאמת הרב שילת התכוון לשכחה גרידא ולא עד מצב של טירוף דעת. אולם  כאשר מדובר על כמה תשובות נראה שהתכוון לזה.
לגבי המגיד משנה, הוא בהלכות שבת פרק כ' הלכה ז' (ולא ח' כמו שכתבתי למעלה) שכתב: "ומ"מ [מפני] שאף הוא עצמו מודה שאין דבריו מוכרחים לפיכך יש להחמיר כדברי שאר המפרשים ז"ל".