האמת שמנהג יוצאי איראן אינו ברור לי בזה, מצד אחד אמר לי יהודי מבוגר שהוא זוכר שלימדו אותו ב'חדר' (לפני שבעים שנה) אזלא גריש וכדומה במנגינה הנהוגה היום אצל יוצאי המזרח.
מצד שני, שמעתי יהודי אחד שמנגן ניגון קבוע (לא מונוטונית) ואינו מקפיד על פיסוק הטעמים (כמובן מחוסר ידיעה) אלא 'ממציא' לפי ראות עינו.
לפני כמה שנים ראיתי מאמר של פרופסור אחד שכתב שבפרס קוראים בתורה כמו התימנים (הוא רצה לומר שמסורתם עתיקה כמו שאומרים על המסורת התימנית), ודבריו דברי חלומות, כי אין שום קשר בין מנהגי פרס למנהגי תימן, וגם בזה מנגינתם והיגוים שונים לגמרי.
על כל פנים, נראה ברור שהקריאה ללא ניגון פרטי לכל טעם נובעת משכחה, ולכן ראוי ללמוד את הניגון של עדות המזרח, וקריאת הפרשה וניגון הטעמים מחדיר את הפרשה אל תוך הלב, מרפא לעצם ומתוק לנפש. עלה והצלח!