תודה לכבוד הרב על התשובה המפורטת. לפע"ד לטעון לרשימה מגמתית ולטעמים זרים כגון "כבוד המסורת" הן טענות שלא עושות צדק עם מחבר "דברי שלום ואמת" בלשון המעטה מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו ציין להדיא במסקנתו שמדובר בהלכות שנבדקו בשני כרכי ספריו הראשונים, שחקירת הלכות נוספות עשויה לשנות את התמונה רק שהמחבר *משוכנע* שלא תשתנה (רק חקירה מעמיקה של ת"ח תוכיח) וכן שעובדתית, מדובר בהלכות המדוברות ביותר בארץ - וזוהי נקודת המפתח לשאלתי, ואסביר: גם אם ימצא שנוהגים הספרדים בא"י ברוב ההלכות (שלא נבדקו) כדעת מרן והתמונה תשתנה כאמור, הרי שבהלכות הנפוצות ביותר בחיי המון העם (שנבדקו), נדחקה שיטת מרן בצורה גסה מכמה סיבות כגון סב"ל בברכות, כתבי האריז"ל בתפילה ומנהג ירושלים. ואם כן, השאלה הראשונה בעינה עומדת - כיצד ניתן לטעון לקבלת הוראות מרן בשיטת הגר"ע יוסף זצוק"ל יותר מאשר למשל בשיטת פוסקי צפו"א כשבחיי המעשה היום-יומיים, שהם הביטוי המוחשי ביותר לשאלת "קבלת הוראות מרן כן או לא?", פסקי מרן נדחקו כ"כ ? כבודו טרם השיב. קשה מחד לטעון קיבלנו הוראות מרן ומאידך הביטוי בשגרה הינו לשליש ולרביע. הספר מחקרי ארץ אינו מצוי עמי.
הרב רזיאל כהן
3) ייתכן באמת שהמחבר "דברי שלום ואמת" כתב את דבריו בתום לב, ועמו הסליחה, אבל למעשה צורת ההסתכלות שלו אינה נכונה כלל.
2) שבח ותהילה לנו שגם בני מרוקו נוהגים כמרן, ולעיתים אף בקיצוניות יתירה, אף אחד לא ימחה במרוקאי שאוחז בק"ש רק ב' ציציות, אבל לא בגלל זה נתיר להם כאן בארץ ישראל לעבור על איסורים גמורים לדעת מרן.
1) הקושיא שהספרדים בא"י בהלכות ברכות ותפלה חורגים לפעמים מפסקי מרן – אינה קושיה על מרן הגרע"י, אלא כך המציאות בשטח, גם אם היא אינה מוצאת חן בעינינו. (אגב, גם במרוקו נהגו לומר סב"ל נגד מרן, ואין זו "בעיה" רק של הספרדים בא"י). ועכ"פ אי אפשר כעת להפוך הקערה על פיה.
אולם בל נשכח שגם בברכות מעיקר הדין נקטינן כמרן והעושה כמותו אין מזניחים אותו. וכן בעניני תפלה מדובר בדרך כלל על חומרות בלבד. וכל ההלכות הללו בטלות נגד אלפי הלכות דנקטינן כמרן לגמרי. ולכן אין מזה ערעור על קבלת הוראות מרן. בפרט כאשר המגמה של המעוררים לחזור (כביכול) לדעת מרן – היא לנתוץ את פסקיו בענינים מהותיים יותר.
Google
